לאן את הולכת
כשנגמרות כל המילים
כשהאש כבית
והצלילים מעוותים
כבר אין לנו נרות שיאירו בחשכה
את יודעת היטב
את הפחד מאהבה
דגדוגים אלסטיים ורוק כבד
כבר לא מפתיעים כמו בעבר
שינויים דרסטיים זה משהו מנוכר
אתה חושב אתה יודע
משהו כאן נגמר.

אולי זאת אשלייה מתמדת
חלומות קסומים שהתנפצו
כמו חלונות ישנים שלא הקפדת לנקות
פתאום הכל קטן שם בחוץ
אתה מחפש את ההקשר ולא מוצא
לא מוצא
זה כמו ללכת למקום
ואף פעם לא לחזור
ללכת לאיבוד
כדי לזכור את האמת
זה נורא כל כך יותר מאכזבת האהבה
חשבת על הכל לא ידעת מה עשית רע
פתאום כולם שמחים ומחייכים
מי מכם יכול לישון
מבלי ללכלך את הסדינים
הפחד משתלט אני אוהב אך לא אותך
לא כל כך ברור את מי ולמה
ולא ברור בכלל עד כמה
אני מוכן להשתנות
יקירתי אני תמיד אזכור לך רק טוב
האם אני מדבר אל עצמי כאילו שאת לא כאן לא כאן
ובכל זאת אני רוצה שתסלחי לי
כי אני לא רוצה אותך באופן ראשוני
אני חושב שאני טיפוס קצת דיכאוני
אז אני כותב לך מעמקי נשמתי
מתוקה
אני לא כאן כדי להתווכח
אז בבקשה ממך
קחי ממני את המתח
לפני שאקרע

הם קראו לך בשמות
אף אחד כבר לא העיז להתריע מראש
ערפל כבד כיסה את הכביש
רק צחוק כבד של המפחיד מכל
האחר.