אולי זה לא סיפור... אבל זה הסבר לרגש....
אולי זה לא מדויק ומתומצת, אך זה שימושי מאוד.
אולי זה לא בדיוק, זה בערך...

אשמה:
חרא של הרגשה.
כל חטאי העולם מונחים על כתפיך, ואתה-אינך נופל, רק סוחב
וסוחב, כבר ללא יכולת, וללא רצון.
אך זה לא כמו פריט או לבוש, אי אפשר להוריד את זה או להחליפו!

דחף אובדני:
כשכל בעיותך מתעוררות מחדש, לרגע נשקטות, ויותר לא נשמעות.
נשארת בך רק הזיקה למות.
אתה לא מוצא כל עניין בחיים, בהישרדות, ובכלל, אפילו באהוביך.
במחשבותיך נשארו רק המחשבות כיצד למות, איך והיכן להיקבר, ומה
לכתוב במכתב האחרון...

רצון:
השאיפה למשהו.
שבשעותיך הקשות אינך מקבל (או מקבל ולא מודע לכך), ובשעותיך
הקלות אתה לעיתים מקבל (ולא תמיד מעריך את זה).

טוהר:
(הכוונה לאנשים טהורים-לא שקרנים, ישרים)
אין כזה דבר. נקודה.

חברים:
כשהם רוצים אותך-הם לצידך.
כשאתה רוצה אותם- הם ליד אלו שהם רוצים בהם.
כשהם צריכים אותך-ינצלו אותך עד תום.
כשאתה צריך אותם-נעלמים...

מחשבות:
יש כל מיני כיוונים למושג הזה. כיוון של מחשבות חיוביות-לחיים
טובים-
"תחייך אל העולם והוא יחייך אליך"
יש מחשבות שליליות-לחיים דיכאוניים-
"תראה את הכל שלילי וזה יצבע בשחור משחור"
ויש מחשבות מציאותיות-
"העולם מסריח, ואנחנו אשמים בזה".

מצפון:
קול החיים.
זה סוג של "אמרתי לך", רק שזה אחרי המעשה.
משמע- שרק אחרי שאתה עושה משהו, אתה מבין שיכולת לעשות אחרת,
בד"כ טוב יותר,ושאולי הבעיה הייתה נפתרת.
ואתה צריך לחיות עם זה שעשית אחרת ממה שיכולת לעשות...

הורים:
שני מינים שונים (זכר ונקבה), שהתחברו יחדיו, הביאו אותך
לעולם, מתנהגים בצורה מסוימת ואומרים לך לא לנהוג ככה...

חיים:
דבר שהוא בר חלוף.
מעין מעבר ממוות-למוות.

חברה:
דבר שהוא בנורמל.
מי שלא בנורמל לא שייך אליה.
והשאלה היא-אם יש כזה דבר 'נורמל'?
מה זה בעצם 'נורמלי'?

אני:
ילדה בת 14.9 שכרגע השתחררה מבי"ח פסיכיאטרי.
ילדי מאנית דיפרסית-אובדנית...
מחלה ששום תרופה לא עוזרת לה...
אולי אקדח טעון.
ילדה, מלאה אהבת חיים וכישרונות, אבל מלאה בשינאה עצמית...
סוטרת את עצמי....