חשבת עליי פעם?                      
זאת אומרת, אחרי שנפרדנו.
אחרי שאת נסעת למצוא את דרכך ומקומך בעולם הגדול,
ואני נשארתי כאן, בחוסר מעש. במקום לא חשוב, בלי משו מסוים
לעשות, בלי מטרה להשיג.
כי כאן, כאן לא צריכים אותי, כמו שצריכים אותך.
כי את מדהימה, מהממת. יש לך את הכישרון למשוך את האנשים
אחרייך, במערבולת רגשות שכזאת שקשה להחליט אם הם כך בגלל
יופייך השופע או בגלל צעדייך הריקודיים, החושניים כמעט, שגרמו
לי להיסחף אחריך.
לחשוב, שאי פעם אוכל להתקרב אליך מספיק, מספיק כדי להבין איך
את עושה זאת. מהפנטת את כולם.
אבל את נסעת, ואני חושבת עלייך המון. כל הזמן.
כי אני מאמינה. כי אני יודעת שתצליחי יום אחד.
שתגשימי את החלום שלך. את מסוגלת.
את תעמדי שם על הבמות של ברודווי. ואני... אני כאן.



                             לנינה אהובתי