|
צעקות בוכיות מהעבר השני
בתוך המבוך הזה
השבילים חסומים
סבוכים השיחים ודוקרניים הם
שביל דמי יראה את דרכי חזרה
ילדים משחקים קלאס בין המעברים
נערים ונערות חווים את אהבתם הראשונה בתוך הסבך
ואני ממשיך ורץ
תמיד בבהלה
מעלי חולפות יונים לבנות
ממחיזות את שמחת הנוהל
טבעות נושקות לאצבעות
חיבור חדש בגן המרכזי של המבוך
רץ ומועד
נחנק וממשיך
שיערי ארוך הוא, ושיבתי נוקשת על עורפי
כנגד שעון עצר
שמתקתק בקול רם
מאיץ את פעימות ליבי
כקוצב את זמני
למשמע אזני קולו של מקלט טלוויזיה ישן
ואנחותיו של זוג זקן
מרחוק אני צופה במעבר הפתוח
ויודע אני שהגעתי ליעדי
אך נפשי חצויה היא
הנני לבדי. |
|
|
אשה נאה ניגשת
לדלפק במסעדה
ומסמנת לאיש
שעומד מאחוריו
לגשת.
היא מקרבת אליו
את פניה, ומלטפת
את פניו
המאדימות. "אתה
המנהל?", היא
לוחשת לו. "כן",
הוא עונה בעוד
היא מעבירה את
אצבעותיה על
לחיו ועל שפתיו,
דוחפת לו שתיים
לפה ונותנת לו
למצוץ אותן. "רק
רציתי להגיד
שבשירותים של
הנשים אין לא
סבון ולא נייר
טואלט". |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.