לא היית אף פעם לבדך בלילות ההם. אני יודעת.
וזה לא שאני מקנאה, או משהו כזה, פשוט שאת אף פעם לא היית לבדך
באותם לילות. אני יודעת.
ואל תנסי להכחיש, הבדידות לא הייתה מנת חלקך. מעולם.
אפילו לא לרגע קט, בו ננטשת בעריסה, גם אז לא הייתה לך
בדידות.
לא.
את היית אומרת שאני משקרת, אבל את יודעת שזה לא נכון. את לא
כמוני, לא משקרת. יראו לך על הלחיים והאף שאת משקרת. אז אל
תנסי להכחיש.
לא היית לבדך בלילות ההם ולא היית בודדה מעולם.
לא.

הוא, יש לו ראש גדול. מה זה גדול, ענקי. אבל ממש.
אתם לא תאמינו כמה גדול הראש שלו. אני בכלל לא מגזימה, אתם
באמת לא הייתם מאמינים. אם הייתם רואים תמונה שלו הייתם אומרים
שזו עריכה ממוחשבת. אבל הוא, פשוט יש לו ראש גדול.
גדול מהחיים.

פעם פגשתי ברחוב את אתגר קרת ואמרתי לו שאני יותר טובה ממנו.
הוא ניסה להתווכח, אבל אני ניצחתי כי אני באמת יותר טובה
ממנו.
עכשיו אתגר קרת יודע שאני יותר טובה ממנו.

יש אנשים שכשהם הולכים ברחוב הם לא באמת הולכים. ההליכה נראית
להם שולית מדי, רק איזה משהו שמפריע להם בדרך. הם לא יודעים
ללכת באמת. אני חושבת שהם מפחדים ללכת באמת, בגלל שמעט מאד
אנשים עושים את זה, ואלה שכן עושים את זה בהסתר. הרוב בכלל לא
חושבים על הליכה כשהם הולכים, מנסים להדחיק את העניין הזה.
בוהים בדברים שחולפים על פניהם או שפניהם חולפות אותם, חושבים
מחשבות חשובות או גולשים למחשבות אחרות שאין להן שום קשר עם
הליכה.
מפחדים, זה מה שאני אומרת.
פחדנים.

8.5.06