סתם אחת. באמת. לא מיוחדת.
הכרתי אותה לפני כמה שנים, זכרתי אותה מדהימה, זהובה, מלאת קסם
וביזארית. תמהונית לא קטנה. הסתובבה עם שמלה כחולה עם מלמלה
לבנה, כמו בספרים של לפני מאתיים שנה. היתה מספרת לי סיפורים
על הזחל, ועל הנרגילה שלו, ועל הבור והנפילה והכל. האמנתי לה,
לכל מילה, הייתי מוקסמת. חשבתי לעצמי כל הזמן איך זה בטח לאכול
את העוגיות האלה וכל הזמן לגדול ולהיות קטנה ושהרגליים פתאום
מתארכות, ולדבר עם הארנב והכובען והקלפים והכל. אחרי כמה זמן
הייתי רואה אותה פעם ב... ואז בכלל לא.
התחילה לכתוב ספרים. לא הספיק לה העותק המקורי, היא החליטה
שהיא צריכה גרסה חדשה, ככה שמעתי, כי כבר לא היינו בקשר.
לפני כמה חודשים הייתי בסטימצקי, ככה סתם באמת כי היה לי זמן,
והסתכלתי על המדף וראיתי אותה.
ממוסחרת כזאת, מבוגרת. כתבה ספר עם פירושים לכל הדברים האלו
שקרו לה. כבר התחלתי לחשוב שתיכף אני אקרא את הפירושים
והביאורים להכל ואתחיל להבין שהיא בעד עלה ירוק עם כל הפטריות
האלו, ובכלל זה מגניב לקרוא פירושים והסברים לדברים שיכול
להיות שהם מחתרתיים נורא ופשוט עוד לא קלטתי.
אז קניתי... ויש שם מלא הסברים ותרגומים, ותמונות, ודבר המחבר
וכל מיניי.
קראתי. לא כל כך הבנתי מה אהבתי שם מההתחלה. עדיף היה להשאר לי
עם המתיקות של הסיפורים שלה, מאשר עם האנליזה של הספר. שכחתי
מה היה כ"כ מיוחד בה, באמת.
סתם אחת עם ספר, בלי קשר לפטריות מעוררות הזיה, עם סוף פתאומי
בלי לקח, ועם המון המון הומור עצמי שלא הצחיק אף אחד חוץ
ממנה.
ראיתי אותה לפני כמה ימים בקניון. צל של עצמה. ראתה אותה ואמרה
לי שלום ברפרוף, והאמת לא כ"כ אכפת לי כבר כי היא ניתקה קשר
והתגברתי, אבל עדיין קצת כאב לי שהכרתי אותה כל כך אחרת
פעם.
סתם, חבל שזה מה שקרה.
אבל הספר שלה עדיין אצלי, ואולי כשאני אהיה מבוגרת יותר ואשכח
הכל, אני אקרא שוב ואבין דברים אחרים אולי. אולי זה טוב כל
הפירושים האלו, לא יודעת,
בנתיים
זה לא עושה לי כלום.