מה את עושה כאן?
איך את מעיזה?
יושבת ושותה את הבירה שלך,
צוחקת ומחייכת, מתעלמת מקיומי

מה את עושה כאן?
את בכלל לא ירושלמית
מעבירה פה סופי שבוע
יושבת בפאבים שעד עכשיו היו שלי

זורה מלח על הפצעים,
נקמה ילדותית?
כל כך מתאים לך לשבת פה
רק כדי להרוס לי את ההנאה.

לתכנן את הנסיעה הזאת שוב ושוב
מהמושב המחורבן שלך ועד לעיר שלי,
ועד לפאב שאת יודעת שבו אני יושב
ואת יודעת את זה כי אני הכרתי לך אותו.

ואז את יושבת בפינה
מחייכת וצוחקנית, כל כך יפה ומלאת חיים

איך את מעיזה?
יושבת בפאב שלי, בעיר שלי
מחייכת וצוחקת, כשאני שבוז, שפוך על הבר?

זורה מלח על הפצעים,
נקמה ילדותית?
כל כך מתאים לך, דווקא עכשיו להראות יפה,
רק בשביל לעורר בי את הקנאה.

להתאפר, לרזות ולעטות חיוך יפיפה ומקסים
לשבת פה ולדגמן את עמית החדשה
כשאת יודעת שאני מסתכל.

למה לא?
למה לא מפריע לך שאני פה?
לך אין פצעים פתוחים?
עובדה את פה בשביל להתעלל בי!

איך את מעיזה להתגבר בצורה כזו?
למה את לא שמה לב שגם אני רזיתי,
לבשתי בגדים יפים במיוחד
מדגמן לך את ירון החדש.
למה את לא מקנאה?