עדי גרינברג / שחור |
מעין חלל שלא מתמלא.
חור שחור עם כאב, דמעות וקור
הלוואי ובשחור יפרחו פרחים לבנים תמירים,
ושם על מצע של דשא רענן, תנוח אהבתי,
תדפק על מפתן דלתי.
מתי אפסיק לחלום? האם יתמלא השחור?
אותו שחור שזה זמן מה לא קרב אליו איש
אותו שחור שאותי כנראה,
מעניש.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|