|
ושוב אלך בסמטה הישנה
הבניינים יחבקו אותי
יזרקו עליי
מטחים של חלומות
כאלה שיש בהם דלת
חלון ותריסים מוגפים.
אעלה בחדר-המדרגות
לקומה הראשונה
הדלת תפתח לאיטה אל הכאב
ואבא יאמר לי לובש ערפילים
"הגעת בדיוק בזמן
כבר ערכנו את השולחן"
ואמא תגיד בעיניים טובות פניה בענן
"בוא, שב איתנו חיכינו לך".
אעבור בין החדרים הנרדמים
אמחה את האבק מרהיטי-מחשבותיי
באור דמדומים
אקרב דומם ואנשק את צילם. |
|
|
אוי! אתה כולך
אדום! אפילו
השיניים שלך!
אולי תראה
רופא?
בלונדה בהלם
מייעצת לאיש
האדום בפינה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.