|
ושוב אלך בסמטה הישנה
הבניינים יחבקו אותי
יזרקו עליי
מטחים של חלומות
כאלה שיש בהם דלת
חלון ותריסים מוגפים.
אעלה בחדר-המדרגות
לקומה הראשונה
הדלת תפתח לאיטה אל הכאב
ואבא יאמר לי לובש ערפילים
"הגעת בדיוק בזמן
כבר ערכנו את השולחן"
ואמא תגיד בעיניים טובות פניה בענן
"בוא, שב איתנו חיכינו לך".
אעבור בין החדרים הנרדמים
אמחה את האבק מרהיטי-מחשבותיי
באור דמדומים
אקרב דומם ואנשק את צילם. |
|
|
לא אוכל כמו
בנאדם,
לא מזיין כמו
בנאדם,
כ'ס אמו, חרא
של
עיר!!!
גורו זקן מתוסכל |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.