New Stage - Go To Main Page


תפסיקי לכתוב לו מכתבים..
זה מה שכולם אומרים לי כבר הרבה זמן.
ואני שואלת האם בכל פעם שאני אצא עם מישהו חדש וזה לא ימצא חן
בעיני אני אשב מול המסך הריק הזה ואשנא את העובדה שזה לא  אתה
שהיית שם? ונדמה שכן.
כל אכזבה מהמין השני תביא איתה אכזבה על זה שעזבת.
אותה אכזבה שרודפת אותי גם בלי קשר למין השני וליציאות
המפוקפקות שלי איתו....
ואני אוהבת אותך, אוהבת מנשוא.
ושונאת כל רגע עם האהבה הזאת. כי אתה גרוע.
כי אם היית באמת טוב כמו שאני מאמינה ומספרת לכולם,
אז היית עושה את הבחירה הנכונה והלא פחדנית.
היית מתחתן איתי(!), לא איתה. ואתה בחרת בה. אז אתה כמו כולם.
תקוע במוסכמות של חברה מטומטמת שמאמינה ששני אנשים ממעמדות
שונים, עדות שונות, פערי גיל, דת או צבע,
לא יכולים לחיות יחד ויתרה מזאת, אסור להם.
כמו כולם. לא יחיד ומיוחד, לא מקורי, לא מתוחכם.
סתם. כמו כולם.
אז אם זה ככה איך זה שמכל ה"כולם" הזה בחרתי בך.
אם כולם כמוך אז למה ראיתי בך ייחוד? למה דווקא אתה?

לא יודעת.

וזה התיסכול האמיתי. כי לא הייתה לי כל סיבה נראית לעין
לרצות בך; איש שמן, מקריח, מכוער, עם שערות שגדלות כפרא
על כל הגוף (גם בגבות ובאף, זה לא שלא ראיתי), גבר מזדקן
ופחדן.. אז למה??

לא יודעת, לא רלוונטי כבר.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 9/3/05 11:41
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ליהיא ביאנקה

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה