עמדתי מהצד והסתכלתי על הדמויות שרוקדות,
היא רקדה שם ולא לבד,
ראיתי אותה מחבקת מישהו אחר,
היא שישנה לצדי שלוש שנים,
לא הציצה אפילו לכיווני,
רק רקדה שם ונהנתה,
אני עמדתי בצד אחר וראיתי איזה חיבוק היא נתנה,
עולמי קרס,
אסון בליבי,
מסוג האסונות שקשה מאד להתגבר עליהם,
רק צריך לקוות שבתוך כל השרידים יצוץ ניצן,
למרות שראיתי איזה חיבוק הבחור נתן,
זה היה חיבוק של הבנה מסוג החיבוקים שלא נותנים סתם,
ואני מסתכל מכיסאי הרם,
מסתכל ובוכה בליבי,
כי עולמי קרס,
אסון בליבי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.