מול יללת הרוח
מול קור מולדת ימה
עיני יחממוה
את גופה הקט שמה.

בגופי שם מחמדי,
שם חום מבין עינייך,
הרוח לא תנוח,
לא תוכל לה מול שדייך.

שושנייך וורדייך
אביב שם בין לחייך
זרועותייך עדינות הן
מלאות חן
מלאכיות הן.

עיקולייך יפתי,
צבעונים הן, אהובתי
שפתותייך דובשניות
נשקי לי ואבדתי.

הוויתך המשגעת
נוצה ברוח
כמתוק התפוח
אושרך כל עולמי
קור אושרך-
קץ קיצי.

ופרי אהבתך אשר פורח
בגוף מלא בשלל גווניו
ישכיח מגופנו שכלל לא קר
בכלל שרב.


{אוהבך יותר מאי פעם
יותר מכסף או זהב
חזק יותר מרעם
מגשם או שרב
אוהבך יותר מהחברים
יותר מאת כולם
את החברה הכי טובה שלי
אין כמוך לי בעולם.

אוהבך יותר מאהבה
יותר מסקס לוהט כמו להבה
אוהבך יותר ממחשבות
יותר מהגלים שעל הים
אוהבך יותר מאת הכוכבים
יותר מכל האור שבעולם
אוהב אותך יותר מדי
את האור שבחיי.

אוהב אותך לנצח
יותר מאת החיים עצמם
עד המוות אני אוהב אותך
כוכב יפה מכולם
אוהב אותך יפה שלי
ילדה שלי
בזכותך אני קיים.}