הנני מהלך בין הקרניים
בימים שטופי שמש.
אינני שוכח שטפונות
ולילות אפלים בעיניים טרוטות.
חותר אני אל תוך הקרניים
מקצר הדרך אל כיוון החמה
מוצא כוכבים שלא ראיתי
מפוזרים בגלקסיה, מפוזרים בי.
מביט למטה, אל האתמול
הלב בתוכי בוער, שורף את הכל
מחר ירד גשם, אומרים העננים
הפירות יבשילו בימים אפלים.
תר אחרי כוכב הצפון,
עד התבהרות, עד לשמחות.
מי יודע איפה אמצא אותו,
מי יודע
מתי הסוף?
מוקדש לאייל... שגילה לי שאני ילד הכוכבים |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.