היא מסתכלת על עצמה, מסובבת חלק גוף תחתון לצד שמאל, ואז לצד
ימין. מסתובבת לצד ומבליטה את התחת החוצה.
הוא מסתכל על הטלוויזיה.
- "זה עושה לי תחת גדול".
הוא תוהה במוחו אם נקבעה פה עובדה, או שזו הייתה שאלה. ואם זו
שאלה, אז הוא צריך לחשוב מהר על תשובה, כי אם ישתוק, זה כאילו
אמר כן. אם יאמר כן... הוא לא רוצה לחשוב מה יקרה.
- "ממממ... לא".
טוב, אמרתי לא. מה כבר יכול להיות בעייתי בלא? תהה, והמשיך
להתרכז בטלוויזיה.
- "אתה סתם אומר".
הוא תוהה במוחו אם נקבעה פה עובדה, או שזו הייתה שאלה. ואם זו
שאלה, אז כדאי שיענה מהר.
אם ישתוק, כאילו הודה באשמה, והוא בכלל לא היה בטוח שהוא סתם
אמר.
- "מה פתאום סתם אומר, התחת שלך לא נראה גדול בכלל".
- "לא נראה גדול כי הוא קטן, או לא נראה גדול כי הוא גדול אבל
לא נראה גדול?"
שיט, למה לא הקשבתי. מה היא אמרה? זה בטח היה קשור איכשהו לתחת
שלה.
- "הוא... נו, הוא נראה יפה מאוד. יש לך תחת ממש יפה. באמת.
אני מת עליו!"
הוא מחייך לעצמו בתוך ראשו, מסופק. איזה גבר. היא בחיים לא
יכולה להוציא מזה משהו רע.
- "ידעתי! אתה חושב שהוא גדול!", אמרה ומיד ניגשה לארון בפרצוף
עקום וכועס.
אני צריך סיגריה.
ניגש אליה.
- "מתוקה, באמת שהוא לא גדול. אל תעלבי ממני."
היא עושה פרצוף מתבכיין ובקול תינוקי אומרת - "אבל לא אמרת לי
שזה לא נכון... אמרת שהוא יפה, הוא יכול להיות יפה וגדול...
לא?"
הופ, מוקש. אם אני אגיד לה שכן, אז היא שוב תתנפל עלי. לא לא
לא, דודי כהן לא דורך על מוקשים בשדה הקרב.
- "לא מתוקה, הוא יפה וקטן".
טה דה! give the man a medal... זה חייב להיות איזשהו שיא
בטיפול מוצלח במצב רגיש.
- "מה?!" היא זעקה וקפצה אחורה.
מה? מה? הוא נזעק בתוך ראשו? איפה הג'וק? מה?
- "מה? מה קרה ממי?".
- "תחת גדול לא יכול להיות יפה?! ומה אם אני אשמין? אז תחשוב
שאני מכוערת ותעזוב אותי?"
הוא איבד את הסבלנות.
- "נו, די, שום דבר שאני אומר לך לא מספיק טוב. אז אולי תגידי
לי מה את רוצה שאני אגיד, אני אגיד את זה, כולם יהיו מרוצים
ונוכל ללכת כבר?!"
נעלבה. - "אם זה לא בא ממך, זה לא שווה כלום. אני רוצה שתתכוון
לזה"
- "אבל אני מתכוון לזה, נשבע לך שאני מתכוון לזה!" התחנן.
- "לא, אתה סתם אומר"
- "איך אני יכול לשכנע אותך שאני לא סתם אומר?"
- "אתה לא יכול"
- "אז אם אני לא יכול, מה את רוצה שאני אעשה?"
- "כלום".
התיישבה על המיטה והתחילה לשחק בציפורניים.
אוי לא. לא ה'כלום' הזה עוד פעם. כלום זה כמו הכתר בטאקי - זה
יכול להיות הכל!
הוא התיישב לידה, חיבק את כתפיה. "בואי לא נריב, אנחנו צריכים
לצאת תיכף".
"לא, לא כדאי לך לצאת איתי, אני אביך אותך עם התחת הגדול
שלי!"
התעצבן וקם. - "נו די, למה כל הזמן לעשות לי סצנות? את יפה, את
לא מבינה שאני אוהב את התחת שלך? די כבר, נמאס לי!"
היא חזרה לטון התינוקי "אתה באמת מתכוון לזה?"
"כן"
"טוב, אז אני רק אחליף למכנס אחר ונצא".
בסדר, אמר והתיישב שוב על המיטה מיואש אך מרוצה.
היא החליפה לזוג ג'ינס כחול ונחמד, נעמדה מול המראה, הרימה את
הריצ'רץ', הסתובבה לצד ימין, הסתובבה לצד שמאל.