הוא הצית לעצמו סיגריה וחייך למראה העשן היוצא מהחור המנוקב
בחזהו.
"חובבנים" גיחך לעצמו, העשן נעלם באוויר והוא לקח שאיפה נוספת
מהסיגריה.
"יקירי, אתה נראה נורא!" היא נכנסה לחדר "אתה חיוור לגמרי".
"באמת?"הוא קם והביט אל החלון. השתקפות של הסיגריה הבוערת
המרחפת באוויר ניבטה אליו מן הזכוכית. "לא  הייתי מנחש". הוא
התיישב חזרה והביט בה "הדאגה שלך נשמעת כמעט משכנעת" לעג
"תוכלי להתאמן לפעם הבאה".
"על מה אתה מדבר?!" כעסה.
"טוב מספיק!" הוא התרומם ברוגז "נמאס לי לחזור על ההצגות שלך
כל פעם!". הוא שאף מהסיגריה שאיפה נוספת ונרגע מעט. "לא בחרת
להיות פה ואת מנסה להיפטר ממני" הוא חייך "אני לא מאשים אותך,
גם אני הייתי חייב להיפטר מהאדון שלי לפני שהפכתי לערפד עצמאי.
אבל ממש נשבר לי מההיתממות הזאת  - תחסכי את המאמץ! אני לא
קונה את זה!".
"באמת לא בחרתי להיות פה!" היא הביטה בו בעיניים רושפות "באמת
כבר ניסיתי היפטר ממך! אבל אתה לא יכול להאשים אותי בכל פעם
שצייד מנסה לחסל אותך!"
"אוי באמת! אני לא מאמין שאת מכחישה! מספיק עם המשחקים! כבר
עברנו את זה יותר מדי פעמים וכל פעם היית מודה." הוא שלף
סיגריה חדשה והדליק אותה מהבדל הבוער. "חוץ מזה, הניסיונות
הקודמים שלך היו קצת פחות עלובים. להם לפחות נתת איזה רמז
שייתן להם יתרון כלשהו, אבל לזה היה אפילו מושג בסיסי בציד.
בחיי! בטח בכלל לא אמרת לא שזה לא חיסול של אנוש עלוב - הוא
ניסה להרוג אותי עם אקדח!"
"ומה עשית איתו?" שאלה בשקט.
חטיף" זרק לעברה בגיחוך. "למה את מתעניינת? ממתי אכפת לך?"
היא השפילה את עיניה. מבטו קפא והסיגריה נותרה באמצע הדרך
לפיו. "הייתי צריך לנחש שזה קל מדי" לחש "מה היה הקטץ'?"
היא חייכה ולקחה את הסיגריה מידיו, ונשפה עשן מבין שפתיה
המתוחות לחיוך משועשע "היה לו איידס".