אף אחד לא מושלם. גם אני לא. אבל אף אחד לא בא בטענות לאף אחד
אחר אם הוא לא מושלם.
רק אליי באים בטענות. רק לי דוחפים כל מיני תרופות ומלבישים
אותי בחלוקים זוועתיים ושמים אותי בבידוד.

מאז ההתקף הפסיכוטי האחרון שלי, כשהתחלתי לחתוך לעצמי בסכין
מטבח גדולה את כל הגוף, אני נמצאת כאן. אבל אני לא אשמה, באמת
שלא. כל מהלך החיים הדפוק שלי גרם למוח שלי שריטה אחת גדולה
ועמוקה, והיה לי כל כך עצוב וכל כך לבד וכל כך רע עם עצמי, עד
שעשיתי את זה. התפרצות אחת גדולה של זעם עצור, דמעות ושנאה
עצמית. ממש לא התכוונתי לטנף בדם את השטיח של אמא. דם הרי לא
יורד בכביסה.

אמרתי להם שהגזמתי, שזה לא יחזור על עצמו שנית. אבל אף אחד לא
הקשיב לי.

מאז אני פה. ממלאים אותי בתרופות, ככה שרוב הזמן אני מסוממת,
בוהה ולא יודעת מה קורה איתי. אמרו לי שזה כדי שאני אהיה שמחה,
אבל איך אפשר להיות שמחה כשרוב הזמן אני נמצאת פה לבד.
אני משתגעת.
משתגעת.
משתגעת.

אף אחד לא מושלם.
אבל כל הלא מושלמים נשארים בחיים, ורק אני מתה.