בעז גלעד / שדות פרחים שחורים |
כמו זקן בלי מנוחה,
כמו אריה בשביתת רעב,
ככה אני וסתיו.
שדות פרחים שחורים,
פרפרים חיוורים חולים,
אדמה שעשויה מעפר,
עיר שהייתה פעם כפר.
עולים לתצפית.
הראות לא טובה.
הרעות חשובה.
הראה כבר כבדה.
ככה אני וסתיו.
יד מושטת למעלה
נגלית על פני המים.
ובפנים - גוף עייף,
מקווה שרק בינתיים.
סוף. והתחלה ישנה
החמה הקרה -
עדיין לא משתנה.
סוף.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|