יש הרבה דגים בים.
זה משפט שאימא שלי תמיד אומרת. ולא רק היא. כל מי שמקיף את
חיי.
אבל מה... אני לא אוהב דגים. פשוט, לא אוהב אותם.
הם מסריחים, הם לא טעימים, ויש להם פרצוף מפחיד כזה אחרי שהם
מתים, עם העיניים הפתוחות שלהם והפה הפתוח שלהם. הם נראים כמו
סצינה איומה מסרט אימה מטופש.
הבעיה היא שיש יותר מדי דגים שם בים. כלומר, יש יותר מדי
אפשרויות. יותר מדי אופציות, יותר מדי דברים שצריך לבחור בהם.
יותר מדי דברים שלכאורה נראים שונים אחד מהשני אבל בעצם- הם
אותה הגברת בשינוי אדרת. זה בעצם אותו דג, רק שהוא לא מבושל
כמות שהוא, אלא הפכו אותו לשניצל דג, זה הכל. או שהוא גפילטע
פיש. זה עדיין לא משנה, זה אותו דג.
הבעיה היא בעיקרון, שאתה מחפש משהו אחר, משהו שונה, משהו שהוא
לא אותו הדבר כמו שיש אצל אחרים, ואז אתה מגיע לדג הזהב, או,
אם תסלחו לי, דגת הזהב. והיא נראית משהו מיוחד, משהו יוצא
דופן, משהו שאין לכל האחרים. היא שונה, מיוחדת, דגם שונה לגמרי
ממה שיש לאחרים.
וזה נפלא! אתה מתרגל לדגה, ומגדל אותה, ומשקה אותה ומאכיל אותה
ונותן המון מעצמך, נותן לה הכל, אנרגיות, שמחה, אהבה, עצב,
עצבנות, אושר... פשוט הכל. ואתם מבלים זמן איכות ביחד, זמן שלא
ישתווה לשום דבר אחר בכלל. משהו קסום ומיוחד לגמרי שאין שום
דבר בעולם שיהרוס את זה. ואתה מזכיר לעצמך, שוב ושוב, שאין
כמוה. היא שונה ומיוחדת ולא כמו כולם, וזה מה שרצית. לא רצית
פופ, רצית רוק כבד.
וקיבלת פופ במסווה של רוק. וזה ממש יריקה בפרצוף.
אז אתה מגלה שדגת הזהב, לא רק שאין לה טיפה של זהב בה, הזהב
הזה הוא רק צבע שמקורו בבקבוק או אצל הספר המקומי, ושהיא הפכה
את עצמה לשונה רק כדי להרגיש שונה. אבל היא לא שונה בכלל.
למעשה, דגת הזהב הזו היא אותה דגה שאתה פוגש ורואה בכל מקום
בחייך. אבל מה...
הדגה הזו תנסה לשכנע אותך שהיא אותה דגה שרצית, וכי זה שהזהב
היה צבע שמקורו בבקבוק, אינו אומר שמה שהיה ביניכם לא היה
אמיתי. אבל אתה לא מסוגל בגלל לקלוט את מה שהיא אומרת ומסבירה,
כי כל מה שאתה רואה לפניך זה דג שהפה שלו זז, נפתח ונסגר, נפתח
ונסגר, נפתח ונסגר...
אלוהים! סילווסטר! חתול יקר שלי! איפה אתה??? יש ארוחת ערב
היום בשבילך!!!!
אבל אז... אתה פתאום מבין...
שהיא מלכתחילה לא הייתה דגת זהב. היא באמת הייתה דגה רגילה כמו
כולם, והיא גם לא ניסתה באמת להראות את עצמה כדגה זהובה.
זה אתה שצבעת אותה בזהב בעיני רוחך, רק כי רצית שהיא תהיה שונה
מכולם. למרות שזה עדיין לא מחפה על זה שהיא שיקרה, ושהיא עדיין
הציגה את עצמה כלא אמיתית או משהו... ואני בכל זאת לא אקח
מסילווסטר את ארוחת הערב שלו.
וכשאתה מנסה כבר לתקן את המצב, ולקחת עוד פחית של צבע ולצבוע
אותה בצבע אחר ושונה, כדי שזה יהיה מתאים למה שאתה מרגיש כרגע,
היא כבר לא רוצה להיות הדגה שלך יותר, ומחפשת בעלים חדשים.
נמאס לה מהשיגיונות שלך ומזה שהיא צריכה לרצות אותך. "יש הרבה
דגים בים", היא אומרת.
אבל אני שונא דגים!!!
(אבל אני אוהב טונה בקופסה). |
