ענני גשם
מתגודדים מעליי,
בוכים ,
בשטף דמעות,
על גורלי המר.
עיניי נפוחות,
עייפות,
ורגליי יחפות,
ומטפחתך עוטפת ראשי.
ניחוחך נישא
באויר הלח,
קורא לי,
מושכני,
אך ללא תקווה.
ואז ניתנת הפקודה,
חיצייך אליי מופנים,
ומכוונים לליבי.
מרכין ראשי,
דמעה אחרונה,
מילת אהבה,
ונשיקה.
את צועקת
אש!
והחיצים עפים,
ופוגעים במטרה,
מוודאים הריגה.
העננים מתפזרים,
השמיים נופלים,
בלי להביט לאחור,
מהלכת,
היא כבר לא תחזור.