יושבת מול הדף ולא יודעת מה לכתוב
כל מה שיש בי זו הכמיהה לאהוב
אבל איך אפשר לומר "אוהבים"
כשלי כל הזמן את הלב שוברים

כשהלב מרוסק ושבור
שום דבר בעולם לא ברור
אין רצון לחיות ואין יותר כוח
לא רוצים להשיאר לעמוד במקום
רוצים רק לברוח
להשאיר את הכל מאחור
לפרוש כנפיים, לעוף כמו ציפור
לשבור מוסכמות, גבולות, מסגרות
לפתוח את העיניים, פשוט... לראות
לחפש פינה חמה בעולם
אולי לחשוב שאני לא כמו כולם
סתם אחת שמתאהבת בגברים הלא נכונים
זו שמנסה לטחון ת'טחונים
זו שלא הולך לה כלום

או שאולי זה רק סתם...
עוד אחת שחושבת שאצלה הכל רקוב
שמחפשת את הנסיך שיבוא, שישוב
שיקח אותה מכאן לשדות ירוקים
שירוצו יד-ביד
עולמות אחרים

אבל כשהבלון הורוד מתפוצץ ונמוג
והמציאות נותנת סטירה
אין מה לעשות
רק לחזור חזרה
לאותה הרגשה לא שלמה
לבחור לא מושלם
ללב שבור
ולאותה בדידות ששוררת בעולם

כי גם בחדר מלא אנשים
אני מרגישה לבד
וגם כשכולם לובשים אפור ואני אדום
בי לא מביט אף אחד

אז מה שנותר זה לחיות בבועה
ולרשום מילה אחר מילה
לשקוע בחלום
להימלט מהמציאות
כדי לא להבין שהחיים הם טעות
כדי לא להבין שהכל מיותר
ושהמוות הוא הפתרון היחיד שנותר.