זכור את אשר לחשתי באוזניך.
לאור הדמדומים
שכיסה את עורך הרך למשעי,
הכרזתי-
"אינני מיטיבה עם אוהבי."
עוד מבראשית דרכנו התוודתי בפניך
כי לא פעם טרפתי יקירי במחול השדים שהוצת בי.
מבעד לתריסים המוגפים חודרות קרני האור;
צבעי ארגמן צובעים צלליות על הקיר.
כשמש הצוללת אל הים אתה שוקע בקרבי
מביט חרש בעיני
ומבע רווי עוצמה כובש חששותיי,
שפתייך הבשרניות גומעות מתוכי את הספק.
אולם אני ממשיכה לתעד את אזהרותיי
במילים אלומות.
מסמכי האהבה שלנו לא יוכלו להחסיר
את עדותי הבתולית -
היא כזכרון דברים הנחתם בדמנו
(בכל פעם
אשר אצבע האשם תיסב בנינו
כבמשחק 'אמת או חובה',
בית הדין ינופף
בגווילים הללו להכרעה)
ומשנחתמו המילים, והכוונות נהירות,
אין מוטלת עליי האחריות.
נכון אתה לי, כשם שאני לך
והאמת, לעולם תהא ככתובת על הקיר
שסוגר עלינו.
8 פב' 05' |