לקחת? לא לקחת? אבל כולם אומרים שזה כל כך מגניב! ואחרי זה
פשוט אי אפשר להפסיק לצחוק....

"נו, קח את זה כבר!" פרוספר אמר לי כשהיינו שם, "מה יש לך
להפסיד? אם לא תקח את זה תפסיד את הכיף של החיים שלך! בסך הכל
אז ההורים שלך אמרו לך שזה לא בסדר. בהולנד זה מותר!"
"כן, אבל....." הססתי, "אנחנו לא בהולנד."
"בוא'נה, אחי, מה 'כפת 'ך?" פרוספר כבר התחיל להתרגז, "כך את
זה כבר! אתה רוצה שאני אשלם? הכסף זאת הבעיה?"
"לא, לא הכסף..." השבתי, לא העזתי להסתכל לו בעיניים, "זה פשוט
נראה לי לא בסדר, לקחת את זה, זה כאילו.... לא יודע...."
"יאללה, איזה צ'יקן אתה, בחייך!" פרוספר אמר וחטף את זה, "אם
אתה לא תיקח את זה, אני אקח. אם אתה מחליט להתבגר אתה יכול
להצטרף. אתה יודע איפה להשיג אותי."
פרוספר נתן לי מבט מרושע, שילם וברח מהמקום. החלקתי את ידי
לתוך הכיסים ונאנחתי.
הנהנתי בראשי אל עוד ילד שהיה שם והלכתי גם.
ביום למחרת ראיתי את פרוספר עוד פעם. הוא עבר לידי ברחוב, ואז
נעצר.
"נו, איך היה?" שאלתי באדישות
"סבבה, אחי, ממש אחלה שבטירוף!" הוא התחיל להתפקע מצחוק רק
מהזיכרון. זה גרם לי להרגיש עוד יותר גרוע, והוא ידע את זה.
"היית צריך לקחת את זה, אחי, נשבע לך," פרוספר אמר כשהוא נרגע
קצת, "זאת הייתה חוויה, והמחיר שווה את זה!"
"כן, אבל זה קצת יקר בכל זאת," ניסיתי לנחם את עצמי, או לגרום
לפרוספר להתחרט על זה שהוא לקח את זה, רק כדי להחזיר לו.
"יקר שמקר," הוא נפנף ביד המטובעת שלו, "כסף זאת לא בעיה
כשנותנים לך כזאת סחורה טובה. אני נשבע לך, אחי, אני עוד אחזור
לשם!"
"פרוספר, אתה לא מרגיש אפילו קצת לא בסדר כשאתה לוקח את זה?"
ניסיתי, "אין לך אפילו טיפה של מצפון?"
"כן, כן, אני יודע מה אתה הולך להגיד," פרוספר גילגל את
העיניים, "'יש כאלה שזה הרבה יותר מגיע להם'," הוא התחיל לעוות
את הקול שלו למן קול צפצפני כזה, "'וההורים שלך גם יתרגזו כשהם
ישמעו שלקחת את זה!'. באמת, אחי, תשתחרר קצת! אפשר לחשוב מה זה
כבר! זה לא ביג דיל! זה סמול דיל!" הוא התחיל להתפקע מצחוק.
"יופי, פרוספר, זה נורא בוגר," הגבתי והסתלקתי מהמקום.

לקחת? לא לקחת? אבל כולם אומרים שזה כל כך מגניב! ואחרי זה
פשוט אי אפשר להפסיק לצחוק....
אבל זה באמת לא בסדר לקחת את זה

לקחת את מבוכים ודרקונים בדי וי די.....