אפילו לא לדקה נוספת
נמשכו החיבוטים.
זו דרך סלעית וקו האופק,
מריח כמו קבר אחים.
רוצה לעוף את התהום,
להטמע בה בשקיקה.
להרגיש איך נולד מן הסוף
נצח ואולי דממה.
הרחובות שטופים ונוצצים,
ומתחת זוהמה מחכה לשעת כושר טובה
להשליט סדר יום מאובק
שגרה של חיי מאבק.
כמה מוזר להאלץ לחלוף
על פני שנים ומושבות,
לרצות להאמין שיש עוד
כי זה לא מספיק לחיות ולמות.
מה מרה היא דרך השלילה,
מה חמוצה היא אוטוסטרדת החיוב.
הדרכים האלה מתמזגות בסופן,
מגשימות תהומות קיום.
כמה עצוב להאלץ לחשוב
שזה לא מספיק.
השדות והעצים,
זכרון המתים וכאב החיים.
כמה נורא לתהות
כי זו שאלה חלולה
שכל כולה תשובה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.