רציתי שתדעי,
נפלתי.
לא נותר ממני דבר,
גוף ומעט עשן.

רציתי שתדעי,
שיקרתי.
במילא כבר אין אחרי מי לרדוף,
הכל טבע ואין עוד חוף,
אין קו פרשת ההיה.

רציתי שלא להבין,
השתנית.
התעכר החום שבעינייך,
שפתייך לא מתאמצות עוד
במחוות שאתרצה.

רציתי להתחמק,
לפסוע מן הרגע הזה
אל צומת מבטים אחר,
שם היינו נפגשים
בנגיעות ובנצנוצים,
היכן שעבודתה של האמת
היתה לה הרבה יותר פשוטה.

רציתי שתדעי,
התערפלתי.
עכשיו אני נמוג מעצמי,
ממלמל לא כדי שתדעי
לאן נעלמתי.
רק זיכרי לחסום הדרך בתלולית עמוסה,
שלא אחזור על עצמי.