בדידות היא כמיהה לך
בלא התחשבות למה שאני.
טשטוש הגבולות שמפרידים בינינו
ביטול המקומות שמחברים אותי איתך.

יחד היא התגשמות של שנינו
גם עם בפועל אנו בנפרד.
מרשה לך אני להיכנס לתחומי
מרשה אני לי להרגיש את תמיכתך.

ערירות היא כאשר גם בחברה אני בודדה
ולו ואנו יוצרים קשר,
ולו ויש גם גילויי חיבה ואפילו תחומי התעניינות,
שאנו נפרדים, הקשר נגמר.

חברות הוא קשר אמיץ לאורך זמן
הנותן סיכוי לבטא חלקים ממהותינו בעולם.
להרגיש בטוחה בחברתך
גם שטוב לי, גם בתהומי.

עוני יכול להיות
בכסף, ברגשות או בחברה.
זה לראות את החצי כוס הריקה,
זה לא ליהנות ממה שבין כה' כבר בקיים.

שפע הוא המצב הנתון כל הזמן
אם אני מרשה לעצמי לעריך בלי למיין אותה.
איזה כיף שיש לי
ויכולה גם לחלק לאהוביי!

כעס הוא בור ללא תחתית
של תסכולים, פחדים ורגשי אשמה,
דברים שלא מוכנה להסתכל להם בעיניים
ולראות איך מעוותים את מקור הנשמה.

אהבה היא כל מה שאני
כל מה שאת ואתה
היא האלוהות שבנו
עם אנו מאפשרים את התבטאותה.

נפשי צועקת בקול לשמיים ומרגישה בודדה
שכועסת ובעוני הערירי אני מביטה.
נשמתי שלווה שאני חברה של העצמי
ומתמוגגת בשפע באהבה.

איזון בין שלל חלקי...
לתת את הצעד הבא...
להיות מחוברת לייעודי...
לשם מכוונת:  להיות תמיד אני.

9.2.2005