" זה שוב קרה. כבר עבר חודש מהפעם הקודמת."
" אתה חושב שיש שיפור משמעותי? "
" יתכן בהחלט! זה יהיה נהדר! "
" אני לא מאמין בזה דוקטור פולג! "
" דוקטור שוורץ! אני מופתע! איך זה שאין בך אפילו טיפה אחת של
תקווה!? "
" בכל זאת צריך להתחשב בעובדה שעברו שלוש שנים! רק נס יכול
לשפר את מצבו! "
" אהה... דוקטור אני חושב שמישהו מאזין לנו..."
הוא נשם נשימה עמוקה ופקח את עיניו. מצמץ פעמיים סובב את ראשו
לצדדים והמשפט הראשון שהוא אמר היה " אני רוצה קולה!..." השמחה
בחדר הייתה גדולה למרות שדוקטור שוורץ החמיץ פניו לנוכח העובדה
שהיה חסר אמונה.
שאלו אותו איך הוא מרגיש והוא ענה שהוא קצת מבולבל. השאלה
הגורלית הייתה אם הוא זוכר בכלל משהו. צוות הרופאים לא היה
מופתע כאשר הוא גילה שהבחור הצעיר, שהרגע קם מתרדמת לאחר ששכב
במיטה הזאת בבית החולים במשך שלוש שנים, לא זוכר דבר על זהותו
או על חייו. לאחר שהרגיעו אותו והרדימו אותו שוב התאסף צוות
הרופאים בפינת החדר. הראשון שהתחיל לדבר היה דוקטור חיים פולג
שהיה אחראי על החולה מחדר 206. הוא היה אדם טוב, מסביר פנים
כבן 45. לא היה יום אחד שלא עבר בחדרו של מטופלו. לעומתו
דוקטור דורון שוורץ היה אדם מבוגר כבן 60, ועל אף היותו איש
חכם ביותר היה בעל סבר פנים חמורות. כולם הכירו אותו בבית
החולים אך לא כולם חיבבו אותו כמו שחיבבו את דוקטור פולג.
בנוסף היה איתם תומר אברהם. הוא היה מתלמדו של דוקטור פולג הוא
היה צעיר, נלהב כבן 25.
" אני מאוד שמח שהוא התאושש! אבל האמת שאני די עובד עצות."
" נכון איך נוכל לספר לו ש....? "
" דוקטור שוורץ מה אתה אומר? אתה יותר מומחה בדברים האלה
ממני."
" אני חושב שעליו להתמודד עם המציאות בהקדם האפשרי!"
" אם יורשה לי לדבר דוקטור, אני בכל זאת רק מתלמד, לדעתי צריך
ללכת לאט לאט.
דבר ראשון נזכיר לו מי הוא ונחבר אותו לעולמנו, כי בכל זאת
חסר לו ידע של
שלוש שנים על העולם שלנו. אח"כ נראה כבר איך הוא מתקדם.
דוקטור פולג? "
" אני מסכים איתך בהחלט מר אברהם."
ככה במשך חודש שלושתם היו נכנסים לחדר 206. סוחבים ערמות של
כתבות ותמונות מעיתונים שאספו ושמרו במשך כל שלושת השנים שבהם
שהה הבחור בתרדמת. שואלים אותו שוב ושוב אם הוא זוכר ששמו
ליאור ברק? אם הוא זוכר איזה יום היום? מה עשה אתמול? ומה היה
בחדשות?
"חיים, אני יכול לקרוא לך ככה, נכון דוקטור?"
שאל ליאור את דוקטור פולג יום אחד. הדוקטור שישב על כיסא ליד
מיטתו של ליאור עם ערמת עיתונים על בירכיו, שנהנה בראותו את
מטופלו מבריא רק חייך והנהן בראשו.
" חיים, איפה המשפחה שלי? ההורים שלי? האחים שלי? אם יש לי
אחים..."
השאלה הגורלית נשאלה. דוקטור פולג היה המום. הוא ידע שיצטרך
להתמודד עם השאלה הזאת אבל לא תיאר לעצמו שיצטרך להתמודד איתה
כל כך מהר.
" חיים, יש לי בכלל משפחה?..."
" כן ליאור יש לך משפחה. אבל אני לא חושב שזה הזמן הנכון
להזכיר לך את העבר. "
" מה זאת אומרת הזמן הנכון? אני התעוררתי לפני חודש ואיש לא בא
לבקר אותי! חיים
אל תגיד לי שבמשך שלוש שנים איש לא בא לבקר אותי? אין מי
שדואג לי!? "
" ליאור תירגע! יש לך משפחה. יש לך הורים נורית ויורם ברק, אתה
בן יחיד ו..."
" ו... ומה? חיים אני חייב לדעת! אני חייב לדעת!"
" ליאור... ליאור קודם כל תירגע! הנה קח את הכדור הזה, זה
ירגיע אותך."
" בסדר... בסדר..."
באותו הרגע נכנסה האחות מירי לחדר.
"דוקטור יש כאן שוטר שרוצה להיכנס. הוא טוען שהוא מכר שלך."
" כאן ניידת מספר 45 המשך דיווח. מכונית גולף ירוקה, ניסתה
לעקוף משאית והתנגשה
במכונית מזדה אדומה שבאה מהנתיב הנגדי. במקום שני רכבי
אמבולנס המטפלים בנהגים
שמצבם עדיין לא ידוע. "
" מוטי! הנהג של הגולף היה כנראה שיכור לחלוטין! הבגדים שלו
מסריחים מאלכוהול!
ומצאנו אצלו חמישה בקבוקי וויסקי ריקים. מצאנו גם שקית עם
חמישה כדורי אקסטזי
ומנה מכובדת של גראס! אני לא אתפלא אם הוא גם היה מסומם!"
" בסדר! אני אדווח הכל! שוב ניידת מספר 45 ממשיך בדיווח..."
" מוטי! הנהג של המזדה כרגע נפטר! הוא לא החזיק מעמד באמבולנס!
"
" ממשיך דיווח, הנהג של המזדה נפטר כרגע באמבולנס. נחום מה עם
הנהג השני!? "
" הוא חסר הכרה! כבר העלו אותו לאמבולנס במצב קשה מאוד! "
" נחום תבקש מהניידת השנייה לפנות את כל האנשים שהתאספו פה! "
" בסדר מוטי! היי אתם שם! תפנו את ההתקהלות! "
" בוא נחום תעלה לניידת! כבר יודעים את זהויות הנהגים? "
" כן, לנהג המזדה קראו שלומי כהן הבת שלו הייתה פה ו... את
התעודה הזאת מצאתי
עכשיו מתחת למושב במכונית הירוקה, לנהג קראו ליאור ברק..."
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.