בחום הכבשן
תחת אדי הזכרונות
אשר עמדו באויר
לדקה של כבוד,
הומסתי.
בכפור הקוטב
תחת שמש שקרנית
וסבלנות רמאית
נשפכתי,
יד עדינה
שרעדה מהכפור
ברגע של הסח דעת
אותי פיזרה לאחור.
כעת
הנני מוצקה
לא ניתנת לשינוי
[גם לא לאהבה]
הונחתי עם השאר
למטרה זהה
ליצירה.
אחבור אל הטבע
כי שנינו קורצנו מחיים
שנינו נבננו
מחלומות בורא השמיים
ושנינו נהרסנו
על ידי אותן הידיים
בנו עתידות הן להשתמש
לשם יצירה היפותטית
[ופתטית להחריד]
שתרשם
ותתפרסם
בסוף אל אמנו תושלך
ככל השאר,
ואמא
כמו חבר מנחם
אותה תחבק
תאמץ אל ליבה הפועם
אך למעשה,
כמו כולנו
גם הוא נדם. |
