מחזיקה את הסכין ביד מזיעה וחמה, כאב הראש רק מתחזק מדקה לדקה
ואני מרגישה את דפיקות הלב שלי מוגברות לאט לאט, הכאב חד , חד
יותר מהכאב של הסכין המפלחת את בשרי בשמחה מותירה שריטה אדומה
ובוהקת שמחייכת אליי ומסבירה לי למה מה שאני עושה זה בסדר.
"אני כל כך כועסת.." אני ממלמלת לעצמי בבכי, "אתה מכאיב לי"
מדברת אליך כאילו אתה שם, ושוב חוזרת לעיסוקיי, ממשיכה במסורת,
לאט לאט חותכת בעדינות יתרה ובודקת היטב איפה בדיוק.
"אתה כל כך פוגע בי" מגבירה את קולי כאילו אתה בצד השני של דלת
האמבטיה הנעולה,והדם מטפטף על הרצפה והכיור, ניתז לכל עבר,
מוחק ברגע, רק במבט לעבר הנוזל האדום את הכאב שמוחזק בתוך הלב,
כאילו הכאב מטפטף החוצה יחד עם הדם.
מנקה את הפצע ושמה פלסטר חום, לובשת חולצה ארוכה ומסתירה,
יוצאת מהאמבטיה כאילו כלום לא קרה, מחייכת. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.