הוא החליק את ידו על פניה הזכים, עור קשה כתוצאה מניגון גיטרה
ממושך נגע בפרפור על לחיה ושפתיה, היא גנחה חרישית מהנאה
ומילאה את החזה שלה באוויר קר , היא הריחה את ריחו המוכר, שאפה
כל חלקת חמצן שלו, התענגה על מבטיו הבוחנים ועל חיוך צדדי
שהופיע מדי פעם ללא הזהרה מוקדמת בתחתית פניו הנוגות, הוא
הסתכל אל תוך עיניה ולחש לה ברכות מילים של אהבה, היא הפנתה את
מבטה למעלה אל האל הטוב ובירכה על כל רגע של מגע עם הפרח הזה
ששוכב לידה עכשיו.

היא טרקה את הטלפון בעצבים ורצה לחדר הסמוך , דמעות של עצבות
הופיעו בעיניה וגיצי כעס מטפוריים הציתו את ליבה,היא נשכבה על
המיטה, הביטה למעלה ושנאה את מה שחיפשה יותר משאי פעם שנאה,
ואז היא קמה במהירות רצה לחדרה , לקחה את הגיטרה שלו,שהשאיר שם
יום לפני,
ניפצה אותה על הרצפה הקרה, לקחה את החלקים ויצאה מהבית.
היא הגיעה ליער עבות חשוך והחלה מציתה אש בעצים,הלהבה ריצדה לה
וריסקה את כל הרגשות שהיו חבויים בגיטרה החומה והישנה , היה
כמעט אפשר להריח אותו בין המיתרים, היה כמעט אפשר לשמוע אותו
בין הצלילים , היה כמעט אפשר לראות אותו בין התווים.

תחושת חורבן אפפה אותה בימים הבאים, היא הרגישה בו מתבונן בה
בין העננים והכוכבים, היא התגעגעה לקולו הכמעט שמימי,להבל פיו
בעורפה,תחושה מוזרה של עקצוצים מוזרים קוננה בה ללא הרף והיא
לא ידעה מה בדיוק היא מסמלת, כנראה את האהבה החזקה שבערה בתוכה
ולא מצאה פורקן.
הגעגועים מצאו מקלט חם בליבה ולא הפסיקו להופיע, אפשר בהחלט
לומר שהיא יצאה מדעתה. היא רק חשבה על החוסר בו והכעס והכאב
שעזב אותה כך , ללא שום הודעה מראש וללא תכנון...ללא שום דרך
להתווכח או לדבר נגד, לומר את דעתה, הוא פשוט עזב אותה.

היא לקחה את אבק הגיטרה שאספה באותו יום ביער שהיה כעט מונח
בתוך צלוחית זכוכית גדולה וירדה אל העמק, נכנסה, נשענה על
חתיכת אבן גדולה, היא החלה לקרוא את האותיות החקוקות, "כאן
קבור.." ונפלה שבורה על המצבה הקרה שכל אבק הגיטרה נמרח ללא
רחמים ופייח את האבן הקדושה.