אוי אתם מטומטמים. אם רק הייתם באים לכאן לפני 30 שניות הייתם
עדים לאחד המישגלים הסוערים ביותר שהתרחשו אי-פעם על גבי מזרן
אורטופדי. הוא (שם בדוי ) בטש ובטש בתוכי, מתנשף כמו קטר, ואני
(שם הזוי ) צווחתי וצווחתי סונאטות ומזמורי תהילים, וכשגמרתי
רעדתי בטירוף כמו זקן שמנסה להשיג את האוטובוס הבורח לו
מהתחנה. אבל כל זה היה לפני 30 שניות. הפסדתם. עכשיו אני על
הגב. הזרע שלו ניגר ממני בקילוחים ( 22 סמ"ק בתחת שלי! הבחור
גמר בגודל אגם החולה. נשבעת לכם שזיהיתי ג'מוסים בנוזל הזרע
שלו ! ) ואני מתחילה להסריח מתערובת הזרע (שלו ), ההפרשות (שלי
) והזיעה ( של שנינו ).
       ואז אני שומעת "פססט...". ועוד פעם "פסססססט...". אוי.
אני מקווה שלא הבאתי נאד! בעצם, אני מקווה שהוא לא הביא נאד!!!
"פסססססט...". הרמתי את הראש, והנה אני מבחינה בדג שרוע על
השטיח, מפרפר ומכרכר. עד כאן יכול להיות שההתרחשות הזאת היתה
עדיין בגדר הנורמה ( אם כי חייבים לתהות מה מעשיו של דג בחדר
שינה ) אולם מה שקרה אחר-כך בהחלט יכול להחשב להתרחשות מופרעת.
אולי אפילו סטייתית. הדג פער את הפה שלו ולחש:
" בייבי. למה שלא תזיזי את התחת השמן שלך ותזרקי אותי לאמבטיה
לפני שאני מתפגר לך כאן על השטיח"? מה יכולתי לעשות? מה יכולתם
אתם לעשות? הגנבתי מבט להוא ( שם דחוי ) שנחר לצידי. הוא ( שם
דהוי ) המשיך לנחור. לצידי. פזלתי לעבר הדג. בחייכם. מה יכולתי
לעשות? חזרתי מתחת לשמיכה והתחלתי לנחור ברעש שהאפיל על רעש
המזגן. אם היה לי מזגן.
     " תגידי, הוא דחף לך כ"כ עמוק עד שנסתמו לך האוזניים?
תכניסי אותי למים מייד לפני שאני מביא לך בתחת בזה הרגע".
כשהדג אמר "...בתחת בזה הרגע" הזדקפתי מוכנית על המיטה, שלולית
הזרע שניקוותה מתחת לישבני משמיעה מעין קווץ' כזה כמו עגבניה
בשלה שמועכים אותה. "הבטחות הבטחות", אמרתי. הפעם האחרונה
שמישהו הבטיח להביא לי ...אהמ....שמה הסתיימה בקול ענות חלושה.
בכל מקרה קמתי, אספתי את הדג מהשטיח, ודידיתי לאמבטיה מותירה
שובל של זרעונים על הריצפה, כדי שאוכל למצוא את דרכי חזרה
למיטה.     מילאתי את האמבטיה, השלכתי לתוכה את הדג והתיישבתי
על האסלה, מביטה בו משתכשך בעליזות במים, תומכת את סנטרי ביד
אחת. די מהר נרדמו לי הרגליים, אז קיפלתי אותן לישיבה מזרחית
על האסלה.
"את מוכנה לסגור את הרגליים"? שכשך הדג." הרגע גמרו לנענע אותך
ואת לא בדיוק מריחה כמו שדה שושנים". הוצאתי לו לשון, אבל
חזרתי לשבת כרגיל. "אוקי, מניאק חלקלק ומסנופר, מי אתה, מה
הקטע שך', ומה אתה רוצה ממני"? אמרתי בקול מושתק, כדי שהוא (
שם שבוי ) לא יתעורר.
      נראה שהדג חיכה בדיוק לשאלה הזאת. "חיכיתי בדיוק לשאלה
הזאת" הוא בעבע. ובכן, שרמוטה, הרגע יצאתי מהכוס שלך".
"אוהו!", אמרתי, "מישהו צריך לשטוף את הפה שלו בסבון מייד"."אל
תשחקי לי אותה נזירה", אמר הדג. " מה בדיוק עשית שם לפני חמש
דקות? רקדת הורה"? יש משהו בדבריו, חשבתי. "ואת יודעת טוב מאוד
שיש משהו בדברי", הוא אמר. "אוקי", לחששתי, "נגיד שבאמת יצאת
מה...נו...מה....נרתיק שלי. מה לכל הרוחות חיפשת שם"? "ובכן",
הדג כחכח, " לכל בחורה יש דג בתוך הכוס!!! שלה". "למה"? לחשתי?
" את שואלת שאלות מטומטמות. ככה זה וזהו". הסיפור התחיל להיות
מוזר יותר ויותר. "תשמע", אמרתי, "הסיפור מתחיל להיות מוזר
יותר ויותר". קמתי, התכופפתי מעליו בתנוחה מאיימת ולחששתי:
"מעולם לא שמעתי על דגים בתוך נרתיקים של נשים". "איך תשמעי",
טען בצדק, "הלא דגים לא עושים רעש"? נאנחתי והתיישבתי חזרה על
האסלה. "טוב, נגיד שבאמת אתה דגנרתיק. למה יצאת החוצה"? נראה
שהדג התבלבל קצת. הוא החל לשחות במרץ אנה ואנה ולהשפריץ עליי
מים "בלי כוונה". "יש לך תשובה"? שאלתי בנימת ניצחון? "דגים לא
מדברים, שכחת"? הדג ענה קצרות. "אבל הרגע דיברת"! טענתי בשמחה.
"לא דיברתי". "אוי אתה מתיש אותי. אני הולכת לישון". "רגע
רגע", הוא קרא לי. הסתובבתי ונאנחתי. "מה עכשיו"? " את לא רוצה
לדעת  ל מ ה יש דגים בנרתיק"? פיתה אותי בקולו החלקלק? " זה
בטח קשור לריח של הפות, חשבתי, אבל החלטתי לא לומר דבר.
פאדיחות. "זה קשור לריח של הפות", הוא חייך בערמומיות. "לנרתיק
שלי אין ריח של דגים"! פסקתי נחרצות. "באמת? מתי בפעם האחרונה
הרחת נרתיק של אשה שאת כל כך בטוחה"? שאל בלגלוג. חשבתי קצת
ואז עניתי, " לפני שנה וחצי. למה"?
        זה כל מה שהיה נחוץ לסיטואציה. הדג התחיל לקפץ ולנתר
ולקפוץ באוויר כשהוא צווח, עד כמה שדגים, גם אם הם דגי פות,
יכולים לצווח:" לסבית! היא לסבית! לכי לכי יא שרמוטה מתרוממת!
מלקקת כוסים". נעלבתי. "מה את נעלבת"? הוא שאל בנדיבות.
מתלוצצים. חוץ מזה, כבר בוקר ואני צריך לחדור לנרתיק שלך",
אמר, כשאת המילה "לחדור" הוא משך כמעין ג'יגולו ימי ושמנוני. "
לא תודה", סירבתי. אני לא מעוניינת בדבר-מה רוטט ורטוב
שינתר...לי...בין הרגליים...כל היום...ו....אה..." פתאום
המחשבה החלה קוסמת לי. "המחשבה קוסמת לך, הא"? הוא חייך
בשועליות. נשענתי על הניאגרה, פיסקתי את רגליי והנחתי לו לשחות
פנימה אל תוכי. קיוויתי שלא יחנק. "אני נחנק", שמעתי קול עמום
מאזור הרחם. "מה אתה רוצה שאני אעשה"? שאלתי בחשש. "תפסיקי
להביא נאדים. זה יכול לעזור בתור התחלה". "סליחה",התנצלתי.
"אני יכולה לחזור למיטה"?
" כן כן. גם לי לא יזיק איזה נמנום קטן". אאוץ'! הרגשתי מעין
פרפור בדגדגן שלי. מוכנית שלחתי אצבע ואגודל לעסות אותו, אבל
אז נזכרתי שזה בטח הדג מחפש לו תנוחת שינה נוחה.
        יצאתי מהאבטיה בשקט, הוא ( שם בלוי ) שכב עירום על
גבו, הפין שלו מוטל באפיסת כוחות על ביטנו, מרוח בשאריות
הפרשותיי. החדר היה ממש מסריח, ויש לציין שגם אני. אבל משום מה
הייתי בטוחה שמהיום והלאה חיי ישתנו מהקצה לקצה. השמש תהיה
אותה שמש, הים אותו ים והסקס אותו סקס, יש להניח, אולם מעתה
ועד עולם לכל הדברים בחיי יהיה מן ערך מוסף נסתר, נוכח-נפקד,
שרק אני אהיה מודעת לו. ורק אני אדע באמת מהיכן משתין הדג.