|
הנגיעה במיתר
מרעידה את נשמתך.
ופתאום פנייך משנות צורה
עברת למימד אחר,
פנימי.
אצבעותיך רוקדות
על החוטים הדקים.
שפתיך לוחשות שירים.
מחשבותיך נודדות אל עולמך.
מנגינה שטופת רגשות.
מיתר נושק למיתר.
ותו רודף תו.
ורגע פריטה ממהר.
ואקורדים רבים אחריו.
לעולם לא להפסיק.
תמיד להמשיך לנגן.
לזכור את צליליו של הלב,
שמדי פעם צריך לכוון. |
|
|
ושוב פינתנו,
ארגנטינאי מארח
פילוסופים והוגי
דעות. והפעם,
איש אחד, מוכר
בקיוסק בפנימיה
שלא אזכיר את
שמה.
"בוא בוא תאכל.
לא השתנתי על
זה!
באמא שלי!" |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.