|
ספינות לבנות מגיעות אל החוף
ונושאות בחובן מלאכים בשחורים
המתאבלים כבר מזמן על עולם שאבד.
האופק נמוג במעלה של עשן
ורק רחל מבכה את גורל העולם,
מתרפסת לרגלי האל שאיננו עוד.
אנשי מצדה עוזבים את נשקם,
נושאים מבטם בתחינה לשמים
אבל כלום לא קורה. |
|
|
-אבאש'ך
ערומקו?
-רק אללה יודע.
הכל מן אללה,
ומוחמד הוא
נביאו.
אפרוח אבו-
ורוד,
מתאסלם. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.