אני חושבת שהגעתי לרמות טירוף חדשות, בהן לא ביקרתי מעולם.

כל מה שאני רוצה עכשיו זה לקחת סכין, חדה, קהה, חלודה, כל
סכין.
לחתוך לעצמי את הורידים החל מפרק כף היד ועד לקימור של המרפק
ולקלף את העור מהידיים.
לקלף אותו לאט לאט, חתיכה אחרי חתיכה.
אז זה ישרוף קצת, שישרוף.

הראש שלי מפמפם בכאב.
כאילו שהולמים בו מאות פטישים קטנים, מתפוצץ מבפנים.
אני מרגישה כאילו שהראש שלי הולך להתפוצץ בתוך הגולגולת שלי
ולמלא את כל החלל שלה בחתיכות קטנות וגושיות.
זה יכאב קצת, שיכאב.

אני רוצה לזחול לאיזו פינה חשוכה.
לזחול לשם ולשבת שם, בחושך, לבד.
כל מי שיבוא יקבל מבט זועם, חיוך מטורף מלא בשיניים מלאות
בדם.
הוא יתקבל בברכה עם ציפורניים שלופות ושרירים דרוכים.

אני אתכנס בעצמי עד שהכל יעבור.

21/6/2004