חודשיים עברו מאז.
חודשיים של כאב.
חודשיים של דמעות.
חודשיים ללא אהבה.
ואני - אני מתגעגע.
מתגעגע למבטים,
מתגעגע לחיוכים.
מתגעגע לחיבוקים ולנשיקות.
מתגעגע ללהתעורר יחד איתו בבוקר.
מתגעגע לאהבה.
מתגעגע לנסיעה המשותפת שללנו ברכבת החיים.
המסע המיוחד שהיה רק של שנינו.

כבר חודשיים שאני בודד לי בקרון שלי. הנסיעה הכל כך מוכרת והכל
כך כואבת.
אני מחכה שהדלת של הקרון של תיפתח שוב.
אך היא ממאנת ומסרבת להיפתח.
לא נכנס לשם מישהו אחר. הקרון שלי נשאר ריק.

הרכבת ממשיכה לנסוע לה. מסלול שרובו ירידות תלולות.
החיים הם אכן כמו רכבת הרים.

רק חבל שהרכבת שלי כל כך מפחידה....