|
אתה שמשוטט במשעולי
פורע לבי כסערה מטלטלת
אליך חלומותיי בחביון
מרפרפים צלילי כינורות.
אורך זורם זהוריות
על דמעת געגוע סתורה
כמו שקיעה אודמת זריחה
נושק לי חיוך אחרון
ועיני תוגה.
זיכרון מתהום כאב הטיל צל
אדוות רוחות הרכינה בלאט
שדות שיבולי אהבתך. |
|
|
גבר עוזב לפעמים
דרך מרפסת,
מזמזם שיר ישן,
נפצע בעורפו מעץ
השסק,
נצבט בשושן...
לא כואב לו?! |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.