נו, תגידי משהו!
ומה אני אגיד? אתם מכירים את התחושה הזאת שלפעמים פשוט אין מה
להגיד. אין מילים.
מה אני אגיד שאני שונאת ואוהבת ורוצה לשכוח. מה אני אגיד שגם
כשהזדיינתי עם אחרים כדי לשכוח אתה עלית לי בראש. שכשסיפרת לי
עליך ועל נעמה יומיים לא הפסקתי להקיא מהתמונה שלך מזיין אותה,
מהידיעה שהיא אוהבת אותך. וזו יכלה להיות כל אחת, אבל זאת היתה
האהבה שלי, וזה יכל להיות כל אחד אבל זה היית אתה. ויכולתי
לסלוח.
אבל עכשיו האהבה שלנו נאנסה והיא חווה אונס שני על שולחן
הגניקולוגים שאתה קורא להן חברות שלי ואני לשעבר. אם תתן לה
לקונן בשקט את מותה אולי יום אחד תקום מחדש. ואם תבחוש בזה עוד
ועוד ועוד היא תתפזר. הנשרים יאכלו אותה.
אז אמרתי: קח אותי הבית,
וחשבתי שזה היה יכול להיות הבית שלי עכשיו... ואיך היה לי גם
בית על החוף בגואה והוא היה יותר בית מהמקום בו אני גרה
עכשיו.
וחושבת על האחרות ששותלות נענע בגינה שלך. עושות את העבודה
שלי.
ושותקת.
עד סוף היום שותקת.