כשאני מתוסכל אני הופך לבן אדם חולני. מריץ מחשבות עם תסריטים
בלתי אפשריים והמח מתמלא ביאוש. אני מנסה לא לאכזב את הסובבים
אותי, ותמיד מצפה מהם לא לאכזב אותי גם, במיוחד החברים שלי.
כשמשהו לא כשורה, ואני מוצא מישהו אחר אשם, אני תוהה אם זה
נעשה בכוונה לפגוע בי, ואם אני מוצא מישהו כזה, אני נהיה
מתוסכל ואז חולני. אני לא יודע איך להיתמודד עם זה שמישהו פוגע
בך. אני מרגיש נטוש, אני מרגיש מבולבל, ואני מרגיש שאני חייב
לעשות עם זה משהו !  את האנשים האלה אני שונא יותר מכל דבר
אחר. ובהרף המחשבה, אני מסוגל  ולסיים בדרמטיות את התפקיד
העלוב שלהם בחיי ולשלוח את החלאות ישר לגלגול הבא שלהם. אבל לא
הפעם. איך אני יכול לשנוא את יעל ולשלוח אותה לעזאזל כשאני
אוהב אותה, ומעריך אותה ?! זו לא אשמתה שהיא ביאסה אותי כשנודע
לי בעקיפין שהיא רוצה אותי כידיד ולא יותר. כנראה זו הייתה
אשמתי בגלל שאף פעם לא אזרתי מספיק אומץ כדי להתוודות בפניה
ברגשות שלי, והמשכתי לבאס את עצמי בכך שלא סיפרתי על כך לאף
אחד. שמרתי הכל לעצמי.

אני הגעתי להחלטה שאולי כדי לנסות בכל זאת להתקרב אליה בכל דרך
שלא תהיה ולראות מה קורה משם. התחלנו להיות ידידים, ידידים
טובים, וכמו כל ידיד טוב שלי גם יעל זכתה למעמד מיוחד בחיי.
היה לי מין ערך כזה שלפיו אני תמיד דואג ועוזר לחברים טובים.
תמיד ידעתי טוב מי החברים שלי, והייתי מאוד אנליטי לגביהם.
ידעתי את מרכיבי האופי שלהם, ידעתי בערך איך כל אחד יגיב למצב
נתון, ידעתי מה יש לכל אחד ואחד בראש וככה תמיד יכלתי לתת את
מה שצריך בזמן הנכון על מנת לעזור. לצערי, עם יעל המצב היה
שונה. בניגוד לשאר, לא הצלחתי להבין אותה, לא הצלחתי לראות
דרכה, ובמיוחד כל מה שקשור אלי. מצד אחד היא בגלוי רצתה להתקרב
אלי ונתנה לי להרגיש טוב לידה ומצד שני דחתה אותי ולא נתנה לי
הזדמנות ראויה. היא לרוב שלחה לי רמזים כפולים וסוטרים. ואולי
לא הסתקלתי על הסימנים הנכונים ?! ואולי לא הסתקלתי בכלל ?!
המצב איתה לא היה ברור לי בכלל. לא הצלחתי להבין איפה אני עומד
אצלה, אפילו בתור ידיד, ואיפה היא רוצה שאני אעמוד ?! מה הי
רוצה ממני... האמת היא שהתחלתי לתהות גם בקשר למה שאני רוצה
מעצמי. מה יש לי ממנה...

באותו זמן ניסיתי לבלות יותר  עם חברים, חבריי תמיד ידעו לעודד
אותי, ובחברתם תמיד מצאתי מפלט מאכזבות המציאות. יוסי, אחד
החברים היותר טובים שלי תמיד גרם לי לראות דברים אחרת. היה טוב
לדעת שהלך לו עם בנות עוד פחות טוב ממני, ועדיין הוא היה בחור
שמח. השיחות שלנו פתחו לי את הראש ותמיד הפיחו בי תקווה. הוא
תמיד סיפר לי הכל על עצמו, ואני סיפרתי לו הכל על עצמי, הכל
חוץ מיעל.

יום אחד יוסי סיפר לי שהוא פגש מישהי מהממת והיה קליק לא
נורמלי. הייתי שמח בשבילו שהוא מצא מישהי והכל, אבל כל זה
השתנה בחדות כשהתברר לי שמכל הבנות הייתה זו דווקה יעל. כל כך
ביאס אותי לשמוע אותו מדבר עליה, וכל כך כאב לי לראות אותם
ביחד, אבל למרות הכל החלטתי להמשיך כאלו לא קרה כלום. כל הזמן
הפנמתי את כל הרגשות ועשיתי את זה טוב. אף אחד לא חשד שמשהו לא
כשורה אצלי.עבדתי על כולם, על כולם חוץ מעצמי. ידעתי שאני לא
אצליח להחזיק ככה עוד הרבה...המצב הלך והתרדר, והחוסר אונים
שכל כך תסכל אותי גרם לי למחשבות חולניות.  אפילו חשבתי להשתמש
פעם באקדח של אבא שלי, זה עם הכדורים הכסופים. זה פשוט נראה
כרעיון טוב לסיים את היסורים בחיים האומללים שלי

במשך הזמן הייתי עד להתפתחות מערכת היחסים שלהם וכחבר טוב של
שניהם יצא לי לשמוע תמיד את 2 הצדדים. עם המעמד הזה התחלתי
לשים לב שנוצרים יותר ויותר אי הבנות. צצו ויכוחים ובעיות
עקרוניות שהם התקשו ליישב, וגם דברים יותר רציניים שפגעו בצורה
מאוד קשה באמינות ובהבנה ביניהם, וכתוצאה מזה מערכת היחסים
התחילה לדעוך לאיטה, אבל מסיבה כלשהי,הם עדיין לא חשבו להיפרד.
עדיין הייתה התשוקה שהביאה איתה את הרצון והנכונות לשנות את
המצב. ובחיפוש הזה שלהם עבור השביל הנכסף הם כמובן הגיעו כל
אחד בדרכו אלי. אני חייב להודות שכשיוסי היה בא אלי להתיעץ
בקשר ליעל פשוט אבדתי עצות. לא היה  לי מה להגיד לו, ואת מה
שהיה לא העזתי להגיד..
יום אחד כשאני שקוע בנסיון להבין איך הגעתי למצב הזה נזכרתי
שאחד הערכים שלי הוא תמיד לעזור לחברים, ולא משנה מה המצב. לא
רציתי לאכזב את יוסי, שכנראה סמך עלי בעיניים עצומות. ידעתי מה
הוא מרגיש, ידעתי איזה מחשבות מסתובבות לו בראש, וידעתי שכחבר
, אני אמור לעזור לו ... אבל מה שיוסי לא ידע הוא שהפתרון שלו
מנוגד לשאיפות שלי. באמת ניסיתי למצוא מוצא הוגן, אם הוא קיים,
בסיטואציה שנוצרה, אבל אני לא קוסם וגם אם הייתי לא בטוח
שהייתי מוצא פתרון טוב לכולם.. מה שבטוח שאני ויעל היינו כבר
מזמן ביחד. הבנתי טוב את יוסי, ולא היה לי נעים לראות אותו
סובל ככה, מה הכלבה עשתה לו.. שיחקה איתי ועכשיו משחקת איתו..
כן, זה בדיוק מה שהיא עושה ! אבל אז נזכרתי שמדובר ביעל, המלאך
היפיפה הזה שאלוהים יצר לא יפגע בכוונה בזבוב !  היה בלתי
אפשרי להיכנס לה לראש, ואז איך נדע מה טוב יותר. אחרי הכל לא
רציתי לפגוע ביעל, או שאולי בעצם כן...
בסופו של דבר הגעתי למסקנה שאני חייב לפעול, זה הזמן להוציא
הכל החוצה, זה הזמן להיפטר מגורם הסבל שלי. אני לא יודע אם
יוסי הבין כמו שצריך את מה שעשיתי, ולמה....הוא בטח יכעס ולא
ידבר איתי, אבל אנחנו נתגבר..לשניהם זה בא בהפתעה גדולה ונראה
מאוד מוזר.. מה שכן, סוף סוף הרגשתי טוב עם עצמי אחרי הרבה
זמן.. סוף סוף ביטאתי את מה ששמרתי בבטן. אחרי הזעזוע הזה אני
חושב שיוסי מעריך כעת את יעל הרבה יותר. יעל הפסיקה להביא אותה
בקטנות וסוף סוף נרגעה.. ראיתי גם שהויכוחים והאי הבנות בינהם
נפסקו. כן, הרגשתי מצויין ! והכי חשוב מבחינתי הוא שעכשיו
ידעתי מה יש ליעל בראש. אלה היו הכדורים הכסופים מהאקדח של
אבא...