חתכים של קרני עולם מגיעים אל עיניי
כזו בושה, כזו שנאה וכזו אהבה נועצים שיניהם בבשרי
נתקל בדברים בוקר, ערב ובין ערביים
ככה זה כשחיים עם הפנים בין הידיים.
חבטה חבטה מטפטף ההיגיון
שעדיף לו היית חי בחלום
כלוא בתוך כלוב, אין עם מי לדבר בינתיים
ככה זה כשמחביאים את הדמעות בין הידיים.
העולם טס ואתה לא מסתכל
נשמתך, עוד בחיים, כבשאול בוערת
שובר דברים ערב, בוקר ושוב כל הליל
לעיתים על בריאתך שלך אתה מקלל.
תמשיך לכתוב מבלי להביט בנרשם
אחרת במיטתך תשכב והיא מלאת דם
הורס חיים, הבט בה! מלאך נקרנת דומם!
ככה זה כשחיים עם הפנים בין ידיים מלאות דם. |
