|
שוכבת על מיטה
זרועת ציפורנים
נושמת לתוכה
את ריחם הנעים.
בוהה לרקיע המתפרש מעליה,
שואלת שאלות
ואין מענה.
מחפשת תשובות
בין שתיקות ארוכות.
תוהה בליבה -
כשהעצב מחלחל בקירבה
ובדידות הנפש מאיימת לכלותה -
לאן נעלמות כל אותן מילים רכות.
'אצייר לי פרפרים רבים'
אומרת בליבה
'אקשט, אפאר
את מיטתי זרועת הציפורנים.
בצבעי ליבי כנפיהם הרכות אצבע.
שארית כוחי להם אתן,
תקוותי להם תשמש מגן.
מארץ רחוקה מילים רכות יישאו,
ילטפו את נפשי הלאה' |
|
|
פתחתי רדיו במה
שמעתי שם את
התוכנית: יש עם
מי לאשר עם זה
שמאשר את
הסלוגנים, התקשר
גדעון רייכר
והתחיל לצעוק
ולעשות בלאגנים
על זה שהמאשר לא
מאשר לא
סלוגנים, בסוף
המאשר הוריד
אותו מהקו ושם
שירים שקטים של
הדודאים, לא כי
הוא התבאס פשוט
כי היה פיגוע.
ק. מרכוס מאזין
מכור ולא
מסלוגן. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.