דע את המחולות, את אבן הריחיים,
החיוך המפציע - דע מדוע הוא נמוג,
את האלמוגים, את הרמזים, את השדיים,
את העזיבה, העזובה, העיזבון,
את הפורקן דע, את צבעי הכותל ושנינות הלהב
שיחים קוצניים ברוח דע, את היקיצה, החלימה, הנטישה,
את העושר דע - שבילי פנינים בגניך, שיפעת נשים הרות טובלת,
דע אלף שמשות עיקשות נגרסות בסכיניו של אופק חרומף,
שתיקה חותכת, תשוקה נעתרת, נדיבות אובדנית,
דע את הבוז, הכניעה והציד, את עבודת האלילים, הזאבים בלילה,
את התמונות והפסלים דע, את המחרוזות המשחקות על חזי כוהנות,
ריצה עד כדי רגליים מתעייפות, סרעפות אבודות, כפות ידיים
מתגוננות בצערן דע,
את שיכרון החופש וציללון השיעבוד,
את מקסמי העצלות דע, את העמל ושכרו, את שקרי המראות, את כזביו
של הליטוף,
את שיגעון המישברים, את תאוות הנפילה, את המחנק,
את התנגנות הדי התרסקותך דע, את שירת הבריאה בשחריתה,
את הדייק והאייל, השוחה והתעלה, המגן והחרב, צירי הקפיץ
במהלכו,
מעוף האבן, לחישות הכידון, מנוסת הפליט,
ההתחלה והסוף של הכל,
דע את האין ואת הריק ואת הלא-כלום,
את עתודות היש דע, את ממגורות האפשרי על ריצודן באגמי העתה,
את הניצחון והסדקים הניבעים בגביעיו, פסגת ההר והעבים המרקדים
סביבה,
את האצור במדרונות והכמוס במתלולים דע,
את פרוס כנפי הטווס עד גוניהם הזערוריים, גאווה וגאיוניות ורהב
-
רבבה של צורות חיים דע,
ועל כל אלה, לתומך, דע -
רק מוות אחד. |