עם חופן הגשמים שלך
את עוד תהיי בסדר
כשהשגעון יסתחרר את הצחוק המבוייש שלך
וירקיד אותו עם זרים.
ותחלוף המבוכה הסמוקה שלך
בריקוד משוחרר,
בריסים עטופים שינה עמוקה, טובענית.
את תתחילי לדרוש, לחבוש כובעי נוצה רחבי שוליים
והשמש תהיה רכה ומוכת חום ואהבה
ומיציה המרטיבים את הרקיע
יתנקזו בעננים
ועינייך יהיו יבשות
והרוח תפזר את הטיפות
ותנפח אותן ותתלה על כל ענפי העצים הערומים.
זהו יום חג בעירנו-
עכשיו את חולה באופן רשמי.
פחדייך, כאבעבועות סופניות,
משובצות בעורך, יצטרפו בשמחה
למצעד, לריקוד פולקלור ססגוני,
לכל מה שציפית בניילון בחורף
וקיווית שאולי
יעבור אותו בלי נזקי סופות הרעמים.
הנעורים יטפטפו בהתרגשות מתוך עינייך
אל תוך תעלות הקמטים,
כשבנאום מתחנחן שתשאי לכבוד פחדייך
תצליחי סוף סוף להטיל על עצמך צל.
זהו שיר הלל
לקינתך המדושנת.
עוד תראי שתיתרצי
בסוף
הלא רחוק. |
