מתהלכת לי, אנשים חדשים מבטלת
להטיל מחשבות שעליהן אני דוגרת.
אומרת לעצמי שהכל בתוך הראש
אותי כל אחד ירצה ואין ממה לחשוש.
במדרכה השנייה שבה עברת
ובאותה שנייה על כל רגשותיי פירססת.
אתה פנטזיה ואני בועה באשלייה
מרוב השתוקקות מרגישה קצת זולה.

מן סוג של טריפ שבו אותי השרת
סחפת את גופי ואת מוחי השלת.
לא אמרת מילה - לדעתך זה לא נחוץ
נגיעה ממך וכל גופי לחוץ.

זאת לראשונה טעיתי בדרכי
הייתי צריכה לומר מה רצוני.
שפתייך לוחשות שהכל זמני
וידיך אוחזות לסיבוב שני.
למה שלא תשתנה רק לגביי
כי שאפתי אותך כמו סם לראותיי.
אני חשבתי שלי זה לא יקרה
ממש כמו תאונה - אתה הוא המקרה.

למרות שהגעתי למסקנה המצמררת
שאני זו שאיתך הכל עוברת.
היי... רק טוב זה יכול להיות
תפתח את החלון ואולי תצליח לראות
אבל השמשה שלי כבר מנופצת
ומרוב בלבול עוד שנייה ומתפוצצת.
אולי יום יבוא ותצליח להתעורר
ואהיה כבר משוקמת עם מישהו אחר.