[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







משה דוידוביץ
/
צבעים אמיתיים

בערב סתיו שקט, הלך לו אלעד ברחוב, עצוב ומשועמם.
האוויר היה רווי בריח שלכת מצהיבה וקולות של שקט ליוו את אלעד,
בעודו בועט באבנים הקטנות שלצידי הדרך, ידיו בכיסים ועיניו
בוהות באופק.
לפתע, בסימטה צדדית, עצר אלעד מהילוכו והישיר מבט.
מולו, באמצע הרחוב עמד לו גמד קטן וירוק.
"שלום אלעד" אמר הגמד.
"שלום גמד" אמר אלעד.
"רציתי לדבר איתך אלעד" החל הגמד להסביר.
"אמא שלי לא מרשה לי לדבר עם אנשים זרים" אמר אלעד "גם לא אם
הם גמדים".
"אני לא גמד!" אמר הגמד, "אני פשוט רואה את העולם בזווית
אלטרנטיבית.".
"אתה רואה את העולם בזווית אלטרנטיבית כי אתה גמד" הסביר אלעד
בסבלנות. "מה אתה רוצה ממני?"
"באתי להביא לך מתנה. מתנה מיוחדת. הנה קח". הגמד הוציא מכיסו
חפיסת צבעים מרהיבה והושיט אותה לאלעד. "אלו צבעים מיוחדים"
המשיך הגמד "צבעים אמיתיים".
אלעד לא רצה לסרב לקחת מתנה מאדם שרואה את העולם בזווית
אלטרנטיבית ולכן הושיט ידו אל חפיסת הצבעים והביט בה. "מה זה
צבעים אמיתיים?"
אבל לא היה מי שיענה לו.
הגמד נעלם כבמטה קסם, או שסתם לא ראו אותו כי הוא גמד, ואלעד
הלך הביתה.
בבית ישב לו אלעד מול דף לבן והצבעים בידו. הוא החל לצייר במרץ
ציור של עץ גדול וירוק. עד מהרה התעייף אלעד ונרדם.
בבוקר, כשקם, ראה אלעד מול חלונו, בין כל העצים המצהיבים
בשלכת, עץ אחד גדול וירוק. אלעד הפנה מבטו אל הנייר ואחר כך אל
החלון ושוב לנייר ולא האמין למראה עיניו. העצים היו דומים
להפליא. הוא תפס במהירות את הצבעים והחל לצייר עוד עץ. גם הוא
גדול וירוק. כשגמר לצייר הפנה את מבטו אל החלון - שני עצים
גדולים וירוקים בלטו להם בלב השלכת.
אלעד היה ממש מאושר מהמתנה המיוחדת שנתן לו הגמד. כל היום הוא
רק ישב וצייר. כשהיה אלעד מצייר שמש, החדר היה מתחמם, ואור
בוהק חדר את החלון. כשהיה מצייר עננים - גשם החל לרדת. כל היום
ישב אלעד וצייר דברים שהוא אוהב - שוקולדים, מכוניות צעצוע,
כדורגל - ובכל פעם שצייר היה הציור מתגשם לנגד עיניו.
השמש החלה לשקוע לאיטה, והערב החל לרדת.
בערב, אימו של אלעד קראה לו לאכול. "אולי תפסיק כבר לצייר כל
היום ותרד לאכול עם כולם?".
"לא עכשיו" צעק אלעד. הוא היה שקוע בציוריו וממש לא התחשק לו
להפסיק.
"אם לא תבוא מייד אני עולה ולוקחת לך את כל הצבעים. תרד תיכף
ומייד!".
פניו של אלעד נעצבו. הוא מאוד אהב את הצבעים שלו ולא רצה שיקחו
לו אותם.
אלעד ידע מה עליו לעשות.  הוא ניגש אל דף הנייר והחל מצייר
במרץ. בתחילה צייר ארון גדול, יפה כזה מעץ, כזה ששמים בו אנשים
כשהם קרים. אחר כך הוסיף בתוכו דמות מטושטשת, נשית.
אלעד גמר לצייר והלך לישון.
בבוקר, כבר לא היה מי שירצה לקחת לו את הצבעים.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
"העולם שייך
לחתולים"

(ציטוט של מלך,
חתולה ג'ינג'ית
ששולטת בחלקה
נכבדת של מדשאות
אוניברסיטת תל
אביב, בראיון
למבט נשי)


תרומה לבמה




בבמה מאז 1/9/01 4:16
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
משה דוידוביץ

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה