רוחות מנשבות מבין העצים,
בלילה בחושך הכול יותר נעים,
לא רוצה שיגמר לא רוצה את האור,
הכול יותר טוב כשהוא כהה ושחור.


צללים מסתובבים וצורות לא ברורות,
קולות מוזרים כמו בחלום בלהות,
קברים באדמה שדים ורוחות,
כבר לא יודעת למה לצפות.


שהבוקר יגיע הכול יגמר,
הכול יראה לגמרי אחר,
ילדים קטנים משקים ברחובות,
הם לא יודעים שבלילה הולכות שם רוחות.


הקברים נפתחים והמתים מתעוררים,
רק רוצים להסתובב ולהרגיש כמו חיים,
הם מתנשפים בכבדות וגוררים רגליים,
גופותיהם הנרקבות מתפוררות בינתיים.


ובכל זאת לא יודעת לאן להשתייך,
מבחוץ נראית חיה אך מבפנים הכול מת,
כמו זומבית מתהלכת ומבטים ננעצים,
מתי כבר תבינו שכולנו מתים.