תמיד! תמיד זה קורה לי!
כל החברים והחברות שלי מגיעים לבצפר מהגשם יחסית יבשים, רק
בלמטה של המכנסיים הם קצת רטובים, אבל אני תמיד אצא כולי
רטובה, כל המכנס שלי יהיה רטוב עד התחת.
6:15 בבוקר.
קמתי, התחלתי להתארגן לבצפר. בערך ב-6:50 אכלתי ארוחת בוקר
וב-7:07 יצאתי מהבית לכיוון תחנת האוטובוס. בדרך טפטף קצת, אתם
יודעים, לא משהו רציני. בכל זאת לקחתי מטרייה, אני לא מסתכנת.
אחרי מקרה לא נעים שקרה לי עם הגשם, אני לא יוצאת בלי מטרייה
מהבית.
אני יודעת שהרבה פעמים קורה לבנות שהמכנס שלהם נרטב קצת למטה,
לי זה בדרך כלל לא נרטב כל כך. היום בדרך לתחנה חשבתי על זה,
אז ניסיתי ללכת בהליכה שיירטב לי כמה שפחות.
הגעתי לבצפר בערך בשעה 7:30, אולי קצת לפני. בדרך ללובי של
השכבה שלי התחזק הגשם. אני הלכתי עם המטרייה ועם עוד חברה
לידי, ולאט לאט אני מתחילה להרגיש את המים מגיעים לי אל הברך.
ז"א נרטבתי עד הברך (לא נכנסתי לאיזה בריכה). כשהגעתי ללובי
פשוט כל המכנס שלי היה סחוט מים. הם הגיעו לי עד התחת, המים
המזדיינים האלה.
טוב, מה כבר יכולתי לעשות. התחלתי לצעוק מרוב עצבים. כמה שאני
שונאת את הגשם! את החורף בכלל... אני לא יכולה לסבול את הקור
הזה.
הקטע הוא, שחברה שלי עמדה בדיוק לידי, הייתה אפילו יותר בחוץ
מהמטרייה ממני. ונרטבו לה המכנסיים עד... פחות מהברך... זה
בטוח.
חח, גם התחת שלה נרטב כי התיק היה רטוב ואז הרטיב לה את התחת.
זה היה מצחיק, היו לה 2 עיגולים בתחת.
אני שונאת להירטב בגשם ב-2 מצבים:
א. כשיש עלי תיק או משהו שאני לא רוצה שיירטב.
ב. כשיש לי עוד את כל היום לעבור בבצפר.
מילא זה היה סוף היום... הולכים הביתה מחליפים בגדים,
מתייבשים.
אבל עוד את כל היום? להרגיש כאילו השתנתי במכנסיים מ-7:30
עד13:00!!! גועל נפש!
בקיצור...
לכל אלה שאוהבים גשם. אין לי מושג איך אתם יכולים.
אולי תעזרו לי גם לאהוב את הדבר הזה. אסון הטבע הזה שנקרא גשם. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.