וכל העת, מרדדת בין התחושות,
מפרה לה משמעויות,
משכנת בה עולמות משנה.
בקרוב, הדמעות כבר לא יהיו לה,
ויוותר בה החלל ההוא.
זעקותיה יהדהדו הלוך ושוב בריק נשמתה,
כסחרחרת רעועה.
צביונה ידהה לכל עין,
ובעיניה אף גון לא יחדור.
בקרוב, הדמעות כבר לא יהיו לה.
ואם בעוז-יום תקום ותדרוש "מדוע?"
אז ילבינו שמיים
ויבלו הפרחים
והעולם ידום לו כרוח סערה.
הכל - מלבד אושרה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.