איך אתה יכול לרצות אותה?
אתמול היית איתי, ואתמול חיבקת אותי...
ולמי בעצם אכפת?
לך תהיה איתה, אני בכלל אוהבת אותו.
נכון, בלילות אני איתך.
בך אני נוגעת ולך אני נותנת לגעת, ללטף ולנשק אותי.
אבל.. באמת שאני רוצה אותו.

אני יושבת סגורה בחדר, מסתכלת על הקירות ומרגישה איך הראש
מסתובב.
המוזיקה שמחרישה אוזניים, מזיזה אותי ומרגיעה קצת.
והדמעות שלי מחזיקות את עצמן, פוחדות ליפול.
אם ייפלו אני אדע ואני אבין שהכול ניגמר.
הטלפון לידי ואני מחכה כבר שתתקשר.
אתה לא מתקשר.
אני נאחזת במשהו שאין לי אותו.
אין לי אותך באמת.
השיחה שלנו מיום שבת לא מוכנה לצאת מראשי.
איך אתה יכול להגיד לי את זה?
"אין בינינו כלום, יש קשר מיוחד, אבל כלום חוץ מזה. אנחנו לא
יכולים להיות ביחד."
הרגשתי שאני נופלת מצוק.
כל החיים שלי, שהיו מגעילים ביותר, אני מייחלת לרגע שאני אמצא
מישהו שאני אוהב, ושיאהב אותי.
ובאת, ואת כל החוכמה והיופי שלי שפכת עליי. והרגשתי איך אני
נהנית מהקשר הזה, איך טוב לי איתך.
איך אני אוהבת אותך.
ועכשיו...
עכשיו זה?

והיא... היא בכלל זונה שהיא יוצאת איתך!
היא אמורה להיות חברה שלי.
ואני מספרת לך שהיא יוצאת עם מישהו שאהבתי ואתה שואל אותי מה
הטלפון שלה?
אני מבינה שאין בינינו כלום, מלבד פגישות קטנות בחשכה.
אבל... טיפת התחשבות.
אתה כל כך קר אליי, וכל מה שמעניין אותך זה איך לפגוע בי.
וכסוף סוף חשבתי שאולי למישהו כן אכפת, באת וניפצת את האשליה
הזו.
כדי, שחס וחלילה, אני לא אחשוב שטוב לי.
שאף אחד לא ישמע שלאלה טוב בחיים! שאלה מאושרת..
זה כל כך מוזר ואבסורדי, ואפילו לא נראה לי שמישהו יאמין לזה.

ואני אוהבת אותך וכותבת לך, ומחכה לך.
ותמיד אחכה.
למרות שהייתי איתו, למרות שגופי שייך לאחר, ליבי איתך.
וכל הדמעות שלי יורדות בשבילך, וכל הכאב שלי רק בגללך וכל
האהבה שלי,
כל האהבה הזו שמחכה כבר לצאת, היא רק שלך!
זהו, אתה כבר עשית את שלך, ולקחת לי את כל מה שהיה פעם שייך
לי.
לקחת את הלב, הרגשות ואת החיים שהיו לפני שבאת.
מעכשיו זה עולם אחר, עולם שמשתוקק למגע ידייך, למרגש שפתייך
המלטפות,
עולם שרק צועק וזועק ומבקש את אהבתך.
המילים חוזרות ורצות לי מול העיניים.
בלילות ובימים, אני רק מחכה למילה ממך.
מילה אחת שתרגיע את נפשי המשתוללת.
ואין... אין ולו מילה אחת.
לא צליל, לא קול קטן שירגיע אותי.
אני יוצאת מזה..

על החוף אני מרגישה אותך, ועכשיו.
אתה בטח אוסף אותה עם הרכב שלך, היא נכנסת ואתה מנשק אותה.
בדיוק את אותן הנשיקות שהבאת לי מספר ימים לפני.
ובאמת.. כבר איבדתי כל עניין בך, ואפילו העינוגים שידעת לענג
אותי איבדו את טעמם.
ועכשיו אני על החוף וכואבת את הכאב אבל לא שלך.
עכשיו הדמעות יורדות ולא בגללך.
והאהבה שלי בכלל שלו, הוא לקח אותה לפנייך.
ואני...
אני כבר לא רוצה כלום.
אני רק רוצה שקט.
לשבת ולא לחשוב, לשבת ולהרגיש איך הכל יוצא ומתנקה ממני.
ואולי הדמעות יפסיקו לרדת, והכאב יפסק.
ואולי אלה תהיה סוף סוף מאושרת?

אני כל כך אוהבת אותך..