מדמיינת את גופתו שכובה לצידי במיטה.
מרגישה את דמעותיי זולגות ורואה איך הוא תופס אחת אחת.
תופס את כאבי, שותה את יגוני, בולע את עצבותי.
שכוב לידי רך וכנוע, נשמתו בו והוא חי ונושם כמו כל אחד מבין
החיים.
מרגישה כל פיסת געגוע הולכת ומתנתקת מלבי, ורק מרגישה אהבה
שחוזרת.
משחק בשערי, מלטף את גופי.
פוחדת להאמין, פוחדת לפתוח את עיניי ולתת להן להטעות אותי.
בינתיים, בעיניים עצומות, אני מחזיקה בחלום.
והוא עוד לידי, לוחש באוזן מילים של אהבה כנה.
החיוך מתפרס על שפתיי ואני מרגישה ליטוף קל עליהן.
ידי חשופה לצידו ואני מתפללת בכל כוחי שייקח אותה.

דמעה ועוד דמעה, במשך ימים ארוכים.
ורק חלומות ,בלילות קרים, נותנים לגופי מרגוע.

תופס אותי ואוחז בי בחוזקה, והרגשה של ביטחון שבה אליי.
לא פותחת עיניים, לא רוצה לתת למציאות לתעתע בי.
מקבצת שפתיים ומגששת אל שפתיו, אט אט.
ואז, בליווי של קצב לב מהיר, זה קורה,
שוב אני מרגישה את שפתיו על שלי.
בחיבור שאסור שייפרד, הוא נשכב עליי.
גופו רוכן מעליי, ובזהירות הוא מעביר את אצבעו מעל כל גופי.
בזהירות מוריד את חולצתי, את מכנסיי.
בזהירות מנשק, נוגע ומענג.
בזהירות הוא חודר לתוכי, ואני יכולה להרגיש את חום גופו עוטף
אותי ומרגיע אותי.
מריחה את זיעתו מעליי, ונושפת ככל שאפי מתיר לי.
בעיניים עצומות, אני מרפה.

דמעה ועוד דמעה, במשך ימים ארוכים.
רק חלומות, בלילות קרים, נותנים לגופי מרגוע.

מרגישה אותו לידי לעוד כמה שניות, ואז נכנעת.
חייבת להרגיש טיפת אמת, אז אני פותחת את עיניי.
גופתו שם, מונחת לידי במיטה.
ללא רוח חיים, עם עיניים כבויות.
ורק אחיזת ידו בידי נשארה.
שוב אני לא ארגיש אותו לידי, ושוב לא אריח את ריחו.
לא עוד יתפוס את כאבי, שוב לא ישתה את יגוני, לא עוד יבלע את
עצבותי.
לא עוד...
לא עוד אתן למציאות להפריע ואסרב לפקוח את עיניי.
נעצמת בחזרה, והנה,
הוא שוב איתי.

דמעה ועוד דמעה, במשך ימים ארוכים.
רק חלומות, בלילות קרים, נותנים לגופי מרגוע.