אפרת בוטבול / עצבות כפולה |
אובדות מילותיי -
שוקעות כאבן במצולות
במבטיך העמוקים
כמו מאגם אליי משתקפת
דמותי המתחננת
לסליחתך
או לפחות שתשבור כבר שתיקתך.
מצלילות נפשך
משתקפת לנגד עיניי
נפשי האפלה,
מזכירה לי שחסרה לה
אהבתך.
והזמן שעובר אותי מלמד
שאם מכל מבטיך
ומצלילות נפשך
חוזרת אליי דמותי ומכאובה -
הרי שאיתך לא אמצא
כלום מלבד עצבות כפולה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|