כעינייך, חומות עיניי
ועמוק-נוגה מבטן.
כמוך, לתת את כולי ידעתי
אך לא ידעתי ממנו לדרוש בחזרה.

את הלילות השחורים שידעתי
את לעולם לא תוכלי לשכוח
איך חדר לגופך ולקח ממך הכל
איך רוקן ממך במשך השנים
את התשוקה לחיים
איך הרגיל אותך כמובן מאליו
שתפקידך תמיד לסלוח.

כמוך יודעת אני את האמת המכאיבה,
זו שבגללו את אותה אמת את מדחיקה,
וזו שמדירה מעיניי שינה -
שידיו מגואלות בדם נעורייך
בדם נשיותך שדוכאה.

לו יכולתי לשאת בליבי גם את כאבך אמא
ודאי זה מה שהייתי עושה,
אחרי הכל, כמוך, גם אני לכאב מכורה.